הבלוג של אורי הייטנר

בראשית הפרק, שליחי יוסף משתילים את גביע הכסף של יוסף באמתחת בנימין. שוטריו של יוסף רודפים אחרי האחים בדרכם ארצה, עורכים חיפוש ומוצאים את הגביע באמתחת בנימין. הם רוצים לאסור את בנימין ולקחת אותו לעבד. האחים חוזרים אתו מצרימה ודורשים להישאר עבדים. בקשתם נדחית על הסף בידי יוסף.

יהודה, אדם עברי מן היישוב, שאחיו נתפס בקלקלתו, ניגש ומדבר אל האיש החזק בעולם בגובה העיניים. בראשית נאומו הנרגש, מסכם יהודה את תקציר הפרקים הקודמים, הידועים ליוסף, עד דרישתו של יוסף להעלות את בנימין אחיהם עמהם אם ברצונם להתקבל שנית וכהוכחה לכך שאינם מרגלים. חלקו השני של הנאום הוא תיאור הדיאלוג בין האחים ליעקב לאחר שובם לארץ כנען – סירובו לשלח איתם את בנימין, והסכמתו בלית ברירה כאשר הרעב הכבד איים על עצם קיום המשפחה. בחלק השלישי מתאר יהודה ליוסף את הסכנה שעלולה להתרחש אם יחזרו לאביהם ללא בנימין – יעקב לא יעמוד בשבר וימות. ולכן, הוא מציע את עצמו כעבד ליוסף, תחת בנימין.

האם הנאום משכנע את יוסף? את התשובה לשאלה הזאת נותיר לפרק הבא.

מדוע התנכר כך יוסף לאחיו? האם היתה זו רק נקמה לשמה, במי שמכרו אותו לישמעאלים? ושאלה לא פחות קשה – מדוע אחרי עלייתו לגדולה, במשך 9 שנים בהם הוא האדם השני בחשיבותו בעולם כולו, יוסף אינו מנסה ליצור קשר עם אביו ומשפחתו, לדווח להם שהוא חי, להפיג את אבלו הכבד של אביו?

ללא ספק, שאלות כבדות, שהמפרשים העמיקו בהן בפירושים ומדרשים. בכל התנהלותו של יוסף בשנותיו הרבות במצרים, הוא נהג כמי שמודע לשליחות אלוהית, כמי שחש שאינטואיציה אלוהית מנחה אותו כדי לנווט את המשך ההיסטוריה של משפחתו / עמו. כל צעד הסוטה מן המתווה ההיסטורי, שהוא עצמו אינו מודע לפרטיו, עלול להרוס את התכנית כולה. כאשר הוא פוגש את אחיו, הוא מעמיד אותם בשורה ארוכה של ניסיונות, כדי לבחון האם הם השתנו והפיקו לקח ממעשיהם בעבר. בשלושה פרמטרים יוסף בוחן את אחיו, בגישתם הרטרוספקטיבית למעשיהם כלפיו, ביחסם לאחיהם הצעיר בנימין, אחיו היחיד מאמו רחל, וביחסם לאביהם. על חרטתם ותחושות האשם שלהם עמד יוסף כבר במפגש הראשון, כאשר שמע אותם בשפתם מכים על חטא וטוענים שהצרות הניתכות עליהם הן תוצאת מכירת יוסף. האחים, שלא ידעו שיוסף מבין את שפתם, דיברו על כך בינם לבין עצמם בנוכחותו. את יחסם לבנימין הכיר על פי דאגתם לו אחרי פרשת הגביע, בהצעתם להישאר עבדים יחד עמו ובהצעתו של יהודה להישאר תחתיו. את יחסם לאביהם למד יוסף מדברי הדאגה הכנים של יהודה.

בפרק הבא נדע, האם יוסף השתכנע שאחיו עשו תשובה.

נקודה מעניינת נוספת היא מנהיגותו של יהודה. הבן הבכור במשפחה הוא ראובן. יהודה הוא בסך הכל הבן הרביעי. בצעירותו, במכירת יוסף, היה היוזם של המכירה. בבגרותו, לקח אחריות מלאה כמנהיג המשפחה, זכה לאמונו של אביו ולאמון אחיו, והיה מוכן לשאת באחריות של מנהיג. בעוד ראובן הציע ליעקב את ההצעה הטיפשית והמתועבת, על פיה אם יקרה משהו לבנימין, יהרוג את בניו תמורתו, יהודה פשוט אמר שהוא ערב לשלומו של הנער. ליעקב, שסמך עליו, זה הספיק. אומץ לבו וחכמתו באופן עמידתו מול יוסף ובנאומו המשכנע, היו ביטוי של מנהיגות אמת. "ויגש אליו יהודה" – איש לו הזמין אותו, איש לא מינה אותו, איש לא בחר בו. התחושה הפנימית שלו כמנהיג הנושא באחריות דחפה אותו, והוא הצליח. לא בכדי, צאצאו נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, היה האיש שהעז וקפץ לים סוף, על פי המדרש, ובכך גרם לחצייתו. לא בכדי, צאצאו דוד העז, עמד מול גולית הפלשתי, קלע לו בול בפוני וגבר עליו. בשלושת המקרים הללו התעוזה, החוצפה, היוזמה וההקרבה הם סימן ההיכר למנהיגות אמת.

* 929