מאז ומתמיד הכתיבה הייתה מרכיב משמעותי
בחיי, במהותי, באישיותי ובסדר יומי. דא עקא, יש לי בעיה קלה – כתב יד בלתי קריא.
מה פירוש בלתי קריא? פירוש הדבר שאני מצליח איכשהו לקרוא את מה שכתבתי... כי אני
זוכר מה כתבתי. למורים ובוחנים זה היה סיוט. וכיוון שמאז ומתמיד מיעטתי לכתוב
למגירה, איך הסתדרתי בעידן הקדם מקלדתי? זה לא היה פשוט.
את המאמרים לעיתונות התחלתי לכתוב כבר
בהיותי חייל. איך יתייחס עורך למכתב בלתי קריא? לכן, כל מאמר כתבתי פעמיים. תחילה
כתבתי את המאמר, ברצף ובשטף. ואז שלפתי דף נוסף ו... ציירתי אותו. מה פירוש ציירתי
אותו? פשוט העתקתי אותו לאטי, כאשר אני ממש מצייר כל אות ואות.
בגיל 24 התחלתי את הקדנציה הראשונה שלי
כמזכיר קיבוץ אורטל. וכמובן שכתבתי הרבה – מכתבים, תזכירים, רעיונות ותכניות,
ניירות הכנה ועמדה לישיבות ובעיקר – את המידף, העלון השבועי של קיבוץ אורטל,
שבאותם ימים נערך בידי מזכיר הקיבוץ, ואצלי הוא היה שמן במיוחד.
אני כתבתי בכתב ידי הבעייתי, והמזכירה
הטכנית הקלידה. היא התלוננה שוב ושוב על שאינה עומדת בעומס ובקצב של כתיבתי, בעיקר
למידף – הן המידע הרב בכל התחומים והן
המאמר השבועי במדור "משולחן המזכיר", וטענה שאני "מעביד"
אותה. במשך שנתיים וחצי היא עמדה בעומס בגבורה ראויה לציון. יום אחד, בראשית שנת
1990, היא הכריזה על עיצומים. עד כאן! אין
היא מוכנה עוד להדפיס.
באותה השבת, הגעתי למסקנה שללא קשר
לצעדים משמעתיים שעליי לנקוט (או לא, באמת איני זוכר), בתור אדם כותב איני יכול
להמשיך להיות תלוי באחרים.
בביתו של אבא
שלי כבר היה מחשב אישי, שהיה אז דבר נדיר (למשל, באורטל עוד לא היה באף בית).
עליתי על האוטובוס, נסעתי לאבא שלי
ברמת גן, ובשבת התיישבתי ליד המחשב שלו, אליו הכנסתי לומדה של השיטה העיוורת, ומן
הבוקר עד שעת החזרה באוטובוס, למדתי להקליד בשיטה העיוורת.
בלילה הגעתי לאורטל, נכנסתי למזכירות הטכנית, התיישבתי ליד המחשב והקלדתי "על
עיוור" כוותיק ומנוסה. ומאז... אצבעותיי לא משו מן המקלדת.
* "ידיעות הקיבוץ" - גיליון סיפורים חגיגי לפסח, בנושא "מה נשתנה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
