* כמה נתניהו היה מוכן לשלם היום, כדי לחזור ארבעה
חודשים אחורה ולבטל את החלטתו הפוחזת לפרק את הממשלה ולקלוע את מדינת ישראל לבחירות
המיותרות והבזבזניות הללו, רק בשל ביטחונו ויהירותו שהוא יגדיל את כוחו?
* וכמה הרצוג היה מוכן לשלם, כדי לחזור שלושה חודשים אחורה ולבטל את
הסכם הרוטציה ההזוי עם ציפי לבני, שאותה המחנ"צ מסתיר, מאותן הסיבות שהיא
הכוכבת של תעמולת הליכוד?
* זכותו של ראש הממשלה להחליט שאינו מוכן
להתראיין אצל עיתונאי זה או אחר, אך זו שגיאה פוליטית. הוא מצטייר כמי שמפחד להתמודד
עם דרוקר, ואיני משוכנע שזאת התדמית הרצויה לו, חמישה ימים לפני הבחירות.
* צפיתי בראיונות של נתניהו והרצוג אצל יונית לוי בערוץ השני, ודבר
אחד בלט מאוד בעיניי. נתניהו לא הפסיק להזכיר את ציפי לבני, כמעט בכל משפט שאמר.
הרצוג התעלם ממנה, כאילו הייתה אוויר, וכשנשאל שאלה ישירה על הרוטציה, השיב
שהתכנית של המחנ"צ היא תכנית אחת לארבע שנים, כלומר ניסה למזער את הנזק.
* כשהרצוג נשאל האם הוא מוכן לחלוקת ירושלים, הוא התחמק. לשבחה של
יונית ייאמר שהיא התעקשה, ושבה ושאלה וניסתה להוציא ממנו תשובה ברורה, אך הוא
התחמק בתשובות כמו "מי שבפועל חילק את ירושלים הוא נתניהו",
"בתקופת נתניהו נבנתה חומה בירושלים" (שקר, היא נבנתה טרם חזרתו
לשלטון), "אבא שלי היה המושל הראשון של ירושלים המאוחדת אחרי מלחמת ששת
הימים", "זאת טעות להציג לפני המו"מ את הוויתורים" וכן הלאה.
אני מתנגד לחלוקת ירושלים, אך זו עמדה לגיטימית. אם הרצוג מוכן לכך,
עליו לומר זאת והציבור יחליט. אם הוא נגד חלוקת ירושלים, הוא בעצם משנה את עמדת
מפלגתו מאז שנת 2000, ויוצא נגד הצעות ברק ואולמרט לפלשתינאים ונגד מתווה קלינטון.
הרצוג חייב תשובה לבוחר - האם הוא מוכן לחלק את ירושלים?
* באשר לתשובתו הרלוונטית על אבא שלו, שהיה המושל הראשון של ירושלים
המאוחדת – היא לא מדויקת. חיים הרצוג היה המושל הראשון של "הגדה
המערבית", שכללה את יהודה, שומרון וגם את מזרח ירושלים, בשבועות הספורים שבין
המלחמה לסיפוח מזרח ירושלים. האם משמעות הדבר שבוז'י הרצוג מתנגד לכל נסיגה ביהודה
ושומרון, שאביו היה מושלה הראשון?
* חיים הרצוג היה חלק מוועדת השלושה (הרצוג, רחבעם זאבי – גנדי ושלמה
להט) ששרטטה לבקשתו של דיין את גבולות הסיפוח של ירושלים, כולל שכונות הקצה. מתוך
70,000 ד' שסופחו לעיר, רק 6,000 היו בגבולות המוניציפליים של העיר בממלכת ירדן
ובמנדט הבריטי. האם יצחק הרצוג מחויב לכל השטח הזה?
* האם עתה, כאשר נתניהו הודה בכישלונו בתחום משבר הדיור ויוקר המחיה,
מותר גם לחסידיו השוטים להודות בכך? האם כהרגלם הם יצטטו אותו, או שמא להודות
בטעויותיו זה כבר גדול עליהם?
* אני מעריך מנהיג היודע להודות בטעות, לקחת אחריות ולהתחייב לתקן את
טעויותיו. אך במקרה הזה, הדבר נראה כמו סחריר מבית היוצר של יועצי תדמית, במלחמת
המאסף שנתניהו מנהל לנוכח הירידה בסקרים.
* האמירה של נתניהו שהוא לוקח אחריות אישית לטיפול במשבר הדיור וביוקר
המחיה אם ינצח בבחירות, משמעותית אפילו יותר מנטילת האחריות על הכישלון, כי זו
הודאה בשגיאה קונספטואלית, אידיאולוגית. נתניהו מבין ומודה שתפקיד ראש הממשלה אינו
רק לתת לשוק לעשות את שלו, אלא יש לו אחריות חברתית ועליו להיות מעורב ולהנהיג.
* כמה פעמים כתבתי את המילה "אחריות" בהערות האחרונות? זה
לב העניין. אין מנהיגות ללא אחריות. מנהיג אמתי חייב לקחת אחריות, ולא להסתתר
מאחורי היד הנעלמה של השוק.
* אנו נמצאים בישורת האחרונה של אחת ממערכות הבחירות המכוערות ביותר שידענו;
מערכה רוויית שנאה, הסתה, חוסר כבוד, דמוניזציה, דה-לגיטימציה ליריב, תעמולה מפלגת
וחסרת אחריות. עד הימים האחרונים, הסמל לכך הייתה הסיסמה הפלגנית הדו-קוטבית
"הם או אנחנו", כאילו מדובר בגט כריתות, כאילו אין מחר, כאילו אין זו
מערכת דמוקרטית שבה בוחרים את ההנהגה של כולנו, בבחירות שכולנו נכבד את תוצאותיהן.
אבל בימים האחרונים, סיסמה אחרת שברה את שיא הכיעור, הציניות, הבדלנות והפלגנות:
"מזרחי מצביע למזרחי". זו אמירה פלגנית, הרסנית, מעבירה מסר של שני
עמים, המחייבת כל אחד להצביע ל"עם" שלו; זהו ביטוי נפסד של הגלות. אין
גבול עד לאן האנשים הללו מוכנים לרדת, בעבור חופן קולות.
* העדתיות היא מלחמת מאסף של הגלות. התהליך
ההיסטורי של קיבוץ גלויות חזק יותר מכל מלחמות המאסף נגדו, ומכל הניסיונות, שהדוחה
שבהם הוא הדמגוגיה העדתית של דרעי "מזרחי מצביע למזרחי", להנציח את
הגלות. בעוד דור או שניים לא יהיה ילד שידע האם הוא "אשכנזי" או "מזרחי".
התהליך ההיסטורי הציוני ינצח את הגלותיות.
* "מי הוא שישקם אותנו?" זועקת מודעת בחירות של ש"ס עם
הסלוגן הדוחה "מזרחי מצביע למזרחי", ומציגה תמונות של יאיר לפיד ואריה
דרעי. המודעה מרמזת לאמירה של לפיד כלפי אריה דרעי, שיש לשקמו כאסיר משוחרר. דרעי
הפך את האמירה הזאת ל"לשקם אותנו", כאמירה המכוונת ל"אנחנו",
כלומר למזרחיים, לא אליו – עבריין, מושחת, נוטל שוחד, נהנתן עם פוזה של מגן
העשוקים.
* כמובן שאין בדבריי הסכמה עם דבריו הצבועים
של יאיר לפיד, שכ"עיתונאי" היה למעשה דובר ופרזנטור של בן דמותו של דרעי
- אהוד אולמרט.
* אילו הבחירות היו על פי המועמד מספר 2 בכל מפלגה, הייתי בוחר
ב"ישראל ביתנו" (אורלי לוי אבוקסיס).
* יום אחר יום מתפרסמים ב"הארץ" מאמרי תמיכה בקרטל הלאומנות
הערבית לכנסת. ביום רביעי היו שלושה כאלה. ב. מיכאל היה קצת יותר לארג'. הוא הרשה
להצביע, לצד הרשימה הערבית גם למרצ. המסר שלו היה: "רק לא בבל"ץ: רק לא ביבי־בוז'י־לפיד־ציפי".
רווית הכט הצדיקה את סירובה של הרשימה הערבית לחתום על הסכם עודפים עם
מרצ והוקיעה את אנשי השמאל שתקפו אותה על ההחלטה. בעיניה, הביקורת על החלטתה של
הרשימה היא גזענית, פטרונית ומתנשאת, מצד "אנשים נבובים ובוגדנים", שהיו
בטוחים שהערבים עובדים אצלם, ולכן יחסם להחלטה היא כאל "חבורה של ערבים טיפשים שלא יודעים מה טוב להם". והמסר שלה: "חבר'ה
תבינו, הערבים לא עובדים אצלכם. הם לא מחתימים כרטיס במפעל הגוש, הם לא צריכים לעמוד
דום למשמע הקריאה 'רק לא ביבי', והם לא מחויבים להשתטח אוטומטית לפני מועמד שהפוטנציאל
שלו להתעמר בהם קטן יותר". היא מונה את חטאי
השמאל הציוני - מנסה להנציח את הרוב היהודי, תומך בשמירה על חוק השבות ומנסה
להחיות בכוח את פתרון שתי המדינות (כאשר היא מבטאת התנגדות לפתרון שתי המדינות,
אין צורך להסביר שהמדינה המעוררת את סלידתה אינה המדינה הפלשתינאית).
דימיטרי שומסקי קרא ליהודים לתמוך במפלגה הערבית, למרות המרכיב
האסלאמי הדתי בתוכה ולמרות שיש בין מועמדיה פוליגמים ולמרות שיש בתוכה ביטוי
לדיכוי הנשים הפלשתינאיות, כי "זאת הבחירה הישראלית האמתית".
"ישראלית", במובן של הפיכתה של ישראל ממדינה יהודית למדינה לא יהודית.
אם הדרך לכך עוברת דרך הקנאות האסלאמית ודיכוי נשים... המטרה מקדשת את האמצעים.
* גדעון לוי שונא את מדינת ישראל. אך האם הוא "אוהב ערבים"?
תלוי. הוא אוהב אותם רק כאשר הם שונאי ישראל. ערבים המוכנים לשלום עם ישראל (כלומר
לא ל"שלום" על חורבותיה) הוא שונא, כי הם בוגדים. וכאשר מדובר בערבים
ישראלים המעוניינים להשתלב במדינת ישראל – על אחת כמה וכמה.
בפשקוויל התורן שלו הוא מתגולל במגישת הטלוויזיה לוסי אהריש, שנבחרה
להדליק משואה בטקס יום העצמאות של מדינת ישראל. איזו בגידה! "ביום האסון של עמה היא תעמוד בהר הרצל, לא
הרחק מחורבות דיר יאסין, חומת ההפרדה ומחנה הפליטים אל־אעידה, ותדליק משואה לתפארת
מדינת ישראל... תעמוד בהר הרצל, במקום שבו קבור מי שחזה
את המדינה שנהפכה לסיוט הגורלי של בני עמה, ותדליק משואה לתפארתה, המדינה שחייליה ממשיכים
להרוג בילדי מחנה אל־אעידה... בעיני הממסד הציוני, אהריש היא ערבייה טובה. מתברר, כי
במדינתנו הנאורה ערבי טוב הוא ערבי מחוק מבחינת זהותו... ככה אנחנו רוצים אתכם, שתהיו
כמונו. לא כמו הזועביז. במלים אחרות, מוטב שתתבוללו". הוא יוצא בכתב אישום
חריף נגד אהריש שמתוך שאפתנות אישית מתקרנפת והסעיף הנורא בכתב האישום, שרק עליו
כנראה היא ראויה לעונש המקובל במזה"ת על בגידה: "זו הרי אותה אהריש שיצאה
נגד החמאס במבצע 'צוק איתן' על כך שהוא פוגע באוכלוסייה אזרחית". וכי מה ראוי לשבח יותר מפגיעתו של חמאס באוכלוסייה אזרחית?
יש אנשים הטוענים שגדעון לוי הוא "פעיל שלום". כמו מורו
ורבו, הלורד האו האו.
* "ישראל היום" תומך בשלטון.
"ידיעות אחרונות" מתנגד לשלטון. אם נתניהו ינצח - "ישראל היום"
ימשיך לתמוך בשלטון ו"ידיעות אחרונות" ימשיך להתנגד לשלטון. אם הרצוג ינצח,
"ידיעות אחרונות" יתמוך בשלטון ו"ישראל היום" יתנגד לשלטון. אם
נתניהו או הרצוג ינצחו, "הארץ" ימשיך להתנגד למדינת ישראל.
* כאשר רובה הגדול של התקשורת מגויסת למפלגת "רקלוביבי",
ו"ישראל היום" מגויס למען נתניהו, בולט הערוץ הראשון כאי של מקצוענות,
יושרה, אובייקטיביות וממלכתיות. בולטת בכך במיוחד אילה חסון, התגלמות של תקשורת
עצמאית וחסרת פניות.
ובמרשתת אני קורא יותר ויותר אמירות הזויות המאשימות את הערוץ הראשון
ואת אילה חסון שהם ... מגויסים לטובת נתניהו, כביכול. אין לכך שחר.
אלא מה? מי שהתרגלו שתקשורת = אמנון אברמוביץ', שהוא ושכמותו הנם
המיינסטרים, הוא "הפרשן" – בעבורם, תקשורת שאינה מוּטָה, היא תקשורת
סוֹטָה. סוטה מן הנורמה אליה התרגלו.
* כאשר מספר ההרוגים במלחמת האזרחים בסוריה הגיעה למאה, העולם רעש
וגעש. היום, כאשר מספר ההרוגים הגיע לרבע מיליון ומספר הפליטים ל-11 מיליון, הדבר
בקושי מוזכר. התרגלנו. שגרה מזרח תיכונית.
* הפעם האחרונה שבה צפיתי באירוויזיון הייתה ב-1979, כשישראל אירחה
אותו וזכתה בו בפעם השניה ברציפות בשירה של גלי עטרי "הללויה". הייתי אז
בן 16. כעבור שנה כבר הייתי בוגר מכדי לבזבז כמה שעות יקרות מחיי על הזבל הזה.
ולמרות חוסר האכפתיות שלי כלפי מפגן התת-רמה השנתי הזה, צורם בעיניי, ששיר המייצג
את מדינת ישראל על במה בינלאומית, שמיליונים רבים מכל אירופה צופים בה, לא יהיה
בעברית.
* בכתבה בערוץ השני על קיבוץ בית הערבה לקראת הבחירות, אמר אחד החברים
שהוא יתמוך במפלגה שתבטיח להוריד את הטמפרטורות בים המלח. בתגובה, יונית לוי שוקלת
להקים מפלגה.
* הזירה הלשונית
הכתב ששידר מן הכיכר ציין שמאיר דגן, בנאומו, הזכיר את סָבִיו.
האם הוא צדק בנטיה סָבִיו?
ניתן להבין את ההיגיון בדבריו. בשל
הדמיון, התוכני והמילולי, בין אָב וסָב, יש הגיון בהנחה שאם
אנו אומרים אָבִיו נאמר גם סָבִיו. אולם זאת שגיאה - ההטיות של סָב
שונות מן ההטיות של אָב, אָח וחָם. יש לומר חָמִיו,
חָמִיהָ, אָחִיהָ, אָבִיהָ וכן הלאה.
לעומת זאת, נטיות המילה סָב הן שונות: סָבִי,
סָבְךָ, סָבֵךְ, סָבוֹ, סָבָהּ, סָבֵנוּ, סַבְכֶם, סַבְכֶן, סָבָם, סָבָן.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
