איך הגלגל
מסתובב / שמוליק קראוס
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 22.3.15
מי כתב את השיר "זמר שכזה" של צוות הווי של הנח"ל
בשנות ה-60? את המנגינה כתבה נורית הירש, וזו בהחלט מנגינה אופיינית לה. ואת
המילים? לא, זו לא נעמי שמר, גם לא יחיאל מוהר ואף לא יורם טהרלב או דן אלמגור. את
מילות השיר כתב יענקל'ה רוטבליט.
זה ממש לא שיר אופייני לרוטבליט, אבל עובדה. זה שירו הראשון של
רוטבליט, אותו כתב ב-1968. הרבה יותר אופייני לו שירו השני, אותו כתב ללהקת
הנח"ל שנה מאוחר יותר, אולי השיר המזוהה עמו ביותר עד היום – "שיר
לשלום". זה לא רק הפער בין שיר מיינסטרים אופטימי ושמח לשיר מחאה פוליטי, ביקורתי
ובוטה, אלא גם בין פזמון קליל לשיר רוק. ואף שרוטבליט לא הלחין אותם (הוא ממעט
להלחין), אין ספק שהלחנים השונים שהעניקו נורית הירש ויאיר רוזנבלום לשני השירים
הללו מתאימים מאוד, כל לחן למילות השיר שלו. וההבדל בין השנים ניכר אף בביצוע.
את הפינה היום אנו מקדישים ליענקלה רוטבליט. בדרך כלל אני מקדיש פינה
ליוצר או זמר החי עמנו, ביום הולדתו, לרוב יום הולדת עגול. אלא שיש בעיה עם
רוטבליט. כל מאמציי למצוא את תאריך הלידה שלו עלו בתוהו. הוא אינו כתוב באתר שלו, לא
בדף הפייסבוק שלו, לא בערך רוטבליט בוויקיפדיה ואפילו הרב פרופ' גוגל אינו יודע את
התשובה. עם זאת, בכל המקומות כתוב שרוטבליט הוא יליד 1945, ולכן אנו מציינים את
יום הולדתו ה-70, גם אם לא בדיוק בתאריך. ואף שהתאריך של הפינה מקרי לגמרי - בעת
הכנתה, קראתי פוסט של רוטבליט, שהוא חבר של בפייסבוק, שבשבוע שעבר הצבענו לאותה
רשימה לכנסת, "כולנו", ואולי כך במקרה, איך שגלגל מסתובב, קבעתי מראש את
המועד הזה להשמעת הפינה.
רוטבליט – משורר רוק, פזמונאי, עיתונאי, זמר ופעיל ציבור (באקו"ם
ומוסדות נוספים שנאבקים את מאבקה של האמנות הישראלית), הוא בן 70. הוא נולד בחיפה,
שירת בנח"ל כחבר גרעין "השומר הצעיר" לקיבוץ מצר, שרת כקצין
ובמילואים שירת כמפקד מחלקה בחטיבה הירושלמית. במלחמת ששת הימים, הוזעק מלימודיו
באוניברסיטה לשירות, ובקרבות על שחרור ירושלים הוא נפצע קשה ואיבד רגל.
רוטבליט הוא יוצר פורה ביותר, שכתב שירים רבים שהם אבני יסוד בתרבות
הישראלית: "אמא אדמה", "דברים שרציתי לומר", "כמה טוב
שבאת הביתה", "דרכנו", "באה מאהבה" ורבים אחרים. רוטבליט
הוא חלק מסצנת הבוהמה הישראלית מאז סוף שנות ה-60, והוא שיתף פעולה עם טובי הזמרים
והאמנים וכתב להם שירים רבים. את השירים היותר מורכבים וקשים, שירת רוק שמלכתחילה
לא נועדה להצלחה מסחרית, הוא כתב לעצמו וביצע בתקליטים כמו "כך שחררתי את ירושלים",
"מדינת היהודים / קטעים" ו"צומת עלעול". לאחרונה הוא יצא אתם
למופע משותף עם להקת "החצר האחורית".
רוטבליט עבד עם אריק איינשטיין, מיקי גבריאלוב, יהודית רביץ, יזהר
אשדות, דני בסן, כתב להרכבים כמו "כף התקווה הטובה", "אחרית
הימים" ו"תסלם" ולמלחינים רבים כמתי כספי, קורין אלאל, מיקי
גבריאלוב, פוליקר, שלמה ארצי ועוד.
אך האמן המזוהה עמו ביותר היה חברו הקרוב שמוליק קראוס, לו כתב את
מרבית שיריו, ויצר עמו את הטובים בתקליטיו, ובהם "גלגל מסתובב", "אחרי
עשרים שנה", "ידידותי לסביבה" ו"יום רודף יום", ושירים
נוספים לפני ואחרי התקליטים הללו ועבד עמו גם על מוסיקה לסרטים כמו
"סוסעץ".
רוטבליט הוא יוצר מקורי ובלתי צפוי, הכותב מה שיושב על לבו ולאו דווקא
את המצופה ממנו. וכך, אותו רוטבליט שכתב במלחמת ההתשה את שיר המחאה האנטי מלחמתי
השנוי במחלוקת "שיר לשלום" כתב גם שיר מחאה חריף נגד עקירת יישובי גוש
קטיף בהתנתקות ונגד פיגועי הטרור באינתיפאדה השניה. בעיניו, אין סתירה בין השניים
והם מביאים לידי ביטוי את תפיסתו ההומניסטית, אך אין ספק שהוא חריג בחברה
הישראלית, הנוטה לשבץ את האנשים למשבצות פוליטיות קשיחות. הרי כבר כתבו קהלת
ורוטבליט ש"לכל דבר יש עת".
אני אוהב מאוד את יצירתו של רוטבליט וכבר השמעתי בפינה זו את שיריו
"השיר החי", "רואים רחוק רואים שקוף" ו"דברים שרציתי
לומר". היום אשמיע את "איך הגלגל מסתובב". שיר מקסים, הן במילותיו
והן בלחנו. אני חושב שזה אחד הלחנים המבריקים והגאוניים של קראוס, הן כמנגינה יפה
כשלעצמה ובעיקר מבחינת התאמתה למילים ולמסר.
באשר למסר, אני אמביוולנטי. אני לא מתחבר למסר הרואה באדם מעין פיון
במשחק קלפים והטלת גורל של כוחות חזקים ממנו, כשחקן בקומדיה אלוהית. אולם אני
מתחבר להכרה בשינויים ובמהמורות החיים, שיש בהם עליות וירידות ואף נפילות, וכפי
שאין להסתחרר בפסגות, אין להתייאש במורדות ובנפילות.
רוטבליט מתכתב עם קהלת – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" וכמו
באותו פרק, גם בשיר - לכל דבר יש עת, למצוא ולאבד, לתת ולקחת, לעלות למעלה וליפול
למטה ולעתים אחרי התקדמות רבה לחזור להתחלה ולהתחיל מחדש את משחק החיים, אך מתוך הבנה
שהם לא יחזרו כפי שהיו, כי "היה שוב לא יחזור". ולעתים התבוננות עמוקה
יותר במציאות מגלה לנו תמונה שונה מהמבט השטחי – גבוה הוא עמוק, קרוב אולי רחוק,
חזק הוא גם חלש, ישן טוב כמו חלש, שמחה מהולה בעצב. ולעתים קשה להבחין בין הצדק
והחטא, השקר והאמת. החיים מתוארים ככאוס, אך כאלה שיש בהם עניין, חיים מרתקים
ומלאי הפתעות ותפניות. זהו שיר המשלב ריאליה ואופטימיות, תלוי לאן לוקחים אותו.
אני, כאופטימיסט חשוך מרפא, מזדהה עם המסר האופטימי שבו, האמונה – גם כשאתה למטה,
שהגלגל מסתובב, ופעם תהיה למעלה.
מן הבחינה המוסיקלית החלק האהוב עליי ביותר הוא הפזמון האחרון, שבו על
רקע ה"איך שגלגל מסתובב" קראוס מתאר את החיים כמשחק קלפים. לצערי, הקטע
הזה נקטע בגרסת "יוטיוב" כך שאם מישהו היודע איך עושים זאת שומע או קורא
את הפינה, אני מקווה שהוא יתקן את המעוות.
או או
איך שגלגל מסתובב לו
איך הגלגל מסתובב
למעלה הוא עלה
למטה היא נפלה
ושוב להתחלה והלאה
כי גבוה זה עמוק
קרוב אולי רחוק
הבכי והצחוק והלאה
לבן נשאר לבן
שחור נשאר שחור
היה שוב לא יחזור
רק הלאה
לכל דבר יש עת למצוא ולאבד
יש עת לתת ועת לקחת
כולם היו בני
כולם יצאו על תנאי
כולם כעת שרים ביחד
הצדק והחטא,
השקר האמת
שמחה שמהולה בעצב
חזק הוא גם חלש
ישן טוב כמו חדש
נדמה הוא גם ממש בעצם
מזרח ומערב
הארץ היא כוכב
השיר תמיד שומר על קצב
לכל דבר יש עת...
כן בנשף מסכות
בין אדם להיפוכו
אישה את הגורל הפילה
לוליין על חבל דק
ליצן בכה צחק
מתי ההצגה התחילה
זאת קומדיה אלוהית
ולאן שלא תביט
אותו סיפור חוזר חלילה
לכל דבר יש עת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
