הבלוג של אורי הייטנר

אחד הביטויים המשמעותיים להבדל בין עם עבדים לעם ריבוני, הוא היכולת של עם להגן על עצמו. לפני שלושה פרקים נערכה מלחמה בצבא פרעה, שרדף אחרי ישראל. במלחמה זו  בני ישראל היו פאסיביים לחלוטין. "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", אומר משה במפורש. בפרק הזה, המלחמה היא נגד עמלק. כאן כבר מצופה מבני ישראל להגן על עצמם ולהילחם. יהושע בן נון גייס צבא ויצא להילחם. אמנם גם המלחמה הזאת מלווה בסיפור נִסִי. משה ניצב על גבעה, סמוך לשדה הקרב. כאשר ידיו מורמות אל על, הניצחון הוא לישראל. כאשר הן מורדות, הניצחון הוא לעמלק. אולם יש הפרדה בין הנס שברקע, לבין האחריות המלאה שישראל לוקחים על עצמם, כאשר הם נלחמים באויב התוקף אותם ומנצחים. מדובר בעם שהותקף שבועות ספורים אחרי יציאת מצרים, עוד טרם קבלת התורה. אך כבר אז, הציפיה ממנו שונה מזו שהייתה שבוע לאחר צאתו לחופשי.

חוסר היכולת והרצון להילחם על הגנת העם, הוא התגלמות הגלות והעבדות. גם היום יש בתוכנו מי שטרם יצאו מהגלות, טרם השתחררו מן העבדות. ההשתמטות משירות בצה"ל היא ביטוי מובהק לכך.

לאחר הניצחון על עמלק, מבטיח אלוהים למשה שימחה את זכר עמלק מתחת לשמים, וש"מלחמה לה' בעמלק מדור דור". אין כל הסבר לאמירה הזאת. מה היה חטאו של עמלק? הרי מדובר בסך הכל במלחמה בין שני עמים. כל הכתוב בפרשה הוא "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". מה ההבדל בין המלחמה הזאת לשאר מלחמות בני ישראל בעמי הסביבה?

התשובה לכך ניתנת בספר דברים, שם ישראל מצווה לזכור את אשר עשה לו עמלק ולמחות את זכר עמלק. בספר דברים יש גם נימוק: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

חטאו של עמלק, היה בכך שלא נלחם מלחמה הוגנת, צבא מול צבא, אלא התנפל על החלשים, אלה שהשתרכו מאחור, שזינב בנחשלים. יש כאן אמירה החורגת מפרשת עמלק, ואופיינית לתורה כולה – הדאגה לחלש היא לב החוק התנ"כי ופסגת האחריות הנדרשת מהנהגת עם ישראל. הפגיעה דווקא בחלשים, היא חטא בל יכופר.

ואף על פי כן, לא קלה המצווה להשמיד עם. דורות של פרשנים ניסו להתמודד עמה, מתוך הבנה שאי אפשר לקבל אותה כפשוטה. כיוון שזהותו של עמלק אינה ידועה לנו, חז"ל הציגו את עמלק כביטוי לרע ואת המצווה להשמיד את עמלק כמלחמה ברע הקיים בכל אחד מאתנו. הפרשנות הזאת אינה תואמת את פשט המקרא, אך זו הפרשנות הראויה, שהרי את התורה אנו ממשיכים לכתוב ונמשיך לכתוב גם בעתיד. ואם דורות של פרשנים מגדירים כך את עמלק – זאת התורה. וכל ניסיון לשייך את עמלק לאויבי ישראל היום, הוא כפירה.

* 929