הבלוג של אורי הייטנר

הפרק מספר על ביקורו של יתרו, חותן משה, מלווה בבתו ציפורה ונכדיו – משפחתו של משה, לבקר את משה, במחנה בני ישראל במדבר.

מכאן אנו לומדים את הפרט שלא הופיע קודם, שלמעשה אשתו וילדיו של משה אינם חיים עוד אתו, אלא בבית חותנו, יתרו.

סוגיית אשת המנהיג מסעירה מאוד את הציבוריות הישראלית לאחרונה. המקרה של ציפורה, אשת משה, מזכיר לי את סיפורה של סוניה פרס.

אני רואה שותפות גורל בין שתי הנשים. שתיהן נשות מנהיגים, שבעליהן בחרו להקדיש את חייהם לשליחותם הציבורית, והן לא התחברו לכך, עד כדי פרוק החבילה המשפחתית. משה  הקדיש את חייו לשליחותו הנבואית, ופרש לחלוטין מחיים פרטיים ומשפחתיים. אנו מעריצים את משה על מפעלו המנהיגותי והנבואי, ולא תמיד זוכרים את המחיר ששילמה משפחתו. היהדות לא הפכה, בנושא זה, את משה למודל לחיקוי. היהדות מעודדת את המנהיגים לחיים שלמים, כולל חיי משפחה.

 יתרו מוצא את משה עסוק מבוקר עד לילה בשיפוט העם. הוא מקבל קהל, נותן מענה לצרכיו של כל אדם, שופט בין נצים, מכריע בכל סוגיה, בכל רמה. שופט אחד על ששים ריבוא – שש מאות אלף איש. יתרו מזהיר את משה מפני שחיקה שלו ושל העם, ומייעץ לו לבנות מבנה ארגוני היררכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. משה ידריך את השרים ובאופן אישי יהיה הערכאה העליונה וידון בסוגיות הכבדות, שאין ביכולתם של השרים להתמודד איתן. משה מקבל את עצות יתרו ומיישם אותן במלואן.

המיסוד הזה הוא חלק מהפיכת המשפחה, השבט - לעם. מה שחשוב לתת עליו את הדעת, הוא מי ראויים להיות השרים, כלומר נושאי המשרות הציבוריות: "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע". אין די במבנה ארגוני יעיל. חשוב יותר שנושאי המשרות יהיו אנשים ישרים והגונים. עוד לא ניתנה התורה, למעשה – עוד אין חוקים. אבל יש מה שקודם לחוקים, והוא דמותם של בעלי התפקידים. אם לא יעמדו בתקן הזה, איזו משמעות יש לחוקים?

* 929