ב-10 ביולי 2012 נפל דבר בישראל. לראשונה בתולדות המדינה, ראש ממשלה
הורשע בדין בעבירה פלילית. לצד הרשעתו, הוא זוכה מחמת הספק בעבירות אחרות. בפסק
הדין עצמו נאמר שהוא קיבל 600 אלף דולר במזומן במעטפות מטלנסקי. עמדת הפרקליטות הייתה,
שמדובר בעבירה גם אילו הכסף הלך לצרכים פוליטיים, אך היא עמדה על כך שהיה בו שימוש
לצרכים אישיים. בית המשפט פסק, ששימוש בצרכים פוליטיים אינו מצדיק הרשעה, ומכיוון
שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר שלא היה שימוש למטרות אישיות, הוא מזכה אותו מחמס
הספק.
בחברה מתוקנת, הכרעה כזאת הייתה מרעידה את אמות הספים. ראש ממשלה
הורשע בעבירה פלילית. קיבל מעטפות מזומנים. בחברה מתוקנת, אולמרט היה מחפש דרך
מילוט צדדית, צולל למכוניתו וממהר להסתגר בביתו לא להראות את פניו ברבים במשך
שנים. אך אולמרט צעד קוממיות לעבר סוללת המיקרופונים, זחוח כטווס, ובמצח נחושה,
בניגוד מוחלט לכתוב בפסק הדין שיקר: "לא היו מעטפות. אין מעטפות. הסירו את
סיפור המעטפות מסדר היום". השקר הבוטה הזה שודר שוב ושוב, רצוא ושוב, בכל
המהדורות. עיתון הבית של אולמרט, שאיתרג אותו לאורך כל הפרשה, יצא בכותרת ענק:
"הזיכוי", כאילו הרשעתו של ראש ממשלה היא עניין זניח ומובן מאליו,
וזיכויו בפרשה אחרת היא "אדם נשך כלב". סוללת פרקליטי הצמרת
ויחצ"ני הצמרת המקיפה אותו השתלחה בפרקליטות, באותם עובדי ציבור ישרי דרך
ומסורים הנלחמים בשחיתות ובראשם משה לדור, פרקליט המדינה לשעבר, כשההמלצות שקיבל נעו
בין קריאות להתפטרותו לבין קריאה להתאבדותו.
למרות פסק הדין האבסורדי, ספק אם הפרקליטות הייתה מערערת עליו, אלמלא
התגובה הקשה של אולמרט, יחצ"ניו, עיתון הבית שלו ועוד ערוצי תקשורת. אלה יצרו
תמונה מעוותת, על רדיפה של אולמרט בידי שלטון החוק, על כך שהרשעתו זניחה ואינה
משמעותית, ועל כך שהזיכוי המפוקפק הוא הסיפור הגדול. הנזק שבפסק הדין השערורייתי
הועצם במידה רבה בתגובה הזאת, עד שהיו למכה בלתי נסבלת לשלטון החוק בישראל ופרס
לשחיתות השלטונית. במצב שנוצר, לא היה מנוס מהגשת ערעור. קלטות שולה זקן הוכיחו
מעבר לכל ספק סביר את השימוש בכספי טלנסקי למטרות אישיות, ולכן לא היתה ברירה לבית
המשפט אלא לשנות את הכרעתו הקודמת.
פרשת טלנסקי הרבה פחות חמורה וחשובה מפרשת "הולילנד" בה
הורשע אולמרט ונגזר עליו עונש כבד. לכאורה, אחרי הרשעה כה מהדהדת, מה החשיבות הרבה
בפסק הדין המחודש בפרשת טלנסקי?
חשיבות פסק הדין היא במסר הערכי. המסר הערכי הוא ביטולו של פסק דין
שהנו סמל לרפיסות משפטית במאבק נגד השחיתות השלטונית. לכן, המשפט החשוב ביותר בפסק
הדין, הוא דבריה של השופטת פלדמן, שגם ללא המידע שהתקבל בערעור, ההחלטה הקודמת של
בית המשפט היתה שגויה.
המלחמה בשחיתות ממושכת וקשה, והיא למודת מעלות ומורדות. קבלתו מחדש של אריה דרעי כמנהיג ציבור וחזרתו הצפויה כמנצח לזירת הפשע, מלמדת על נסיגה במאבק. בעיתוי זה, גדולה שבעתיים חשיבות גזר דינו של אולמרט.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
