הבלוג של אורי הייטנר

בשמות כ"ג קראנו פסוק המיטיב לבטא את מהות המושג "בצלם אלוהים": "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". פסוק זה מתכתב באופן ישיר עם פסוק מן הפרק שלנו: "כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". בדיוק באותה המילה – "וינפש", מצווה התורה על מנוחת העבד והגר. הנופש של העבד והגר והמנוחה של בהמות העבודה, הן המטרה של השבת.

השבת היא סמל לאחד הערכים המרכזיים ביהדות – השלילה המוחלטת של העבדות. בעולם שרובו המוחלט היה עבדים, שהיו רכושם של בעליהם, לחמה היהדות בעבדות. חוקי העבד העברי, הם ביטוי למלחמה בעבדות. מאחר ולא היה כוח לתורה, באותם הימים, לבטל לחלוטין את העבדות, היא קבעה מערכת חוקים שהפכה את העבד כמעט לשכיר וחייבה את שחרורו בפיצויים הוגנים בשנה השביעית, ואת כל העבדים - בשנת היובל.

הסיפור של העם היהודי הוא סיפור של שחרור מעבדות. הסיפור היהודי אינו נפתח בעלילות גבורה, בשלל קרבות, אלא בעבדות מנוונת ומנוולת ובשחרור ממנה לחירות. עוד בברית בן הבתרים מוצגת לאברהם התכנית ההיסטורית של עם ישראל, הכוללת עבדות במצרים. למה תוכננה תכנית כזאת? אני מבין זאת, כתכנית שנועדה לעצב את עם ישראל כנושא דגל שנאת העבדות. ואכן, העם היהודי נתן לאנושות את שנאת העבדות, שביטויה העילאי הוא השבת.

* 929