הבלוג של אורי הייטנר

פרק ל"ב בספר שמות, הוא אחת הפרקים המשמעותיים ביותר בתורה, וממנו נגזרות כמה מאבני היסוד של היהדות לדורותיה. תוכן הפרק – חטא העגל ושבירת לוחות הברית.

משה עולה להר סיני לקבל את התורה. ארבעים יום וארבעים לילה הוא מתייחד עם האלוהים בהר סיני, אינו אוכל ואינו שותה ומקבל את התורה. העם, שבשבועות הקודמים היה עד לנסים הגדולים ביותר שראתה עין אנוש – במכות מצרים, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף ואף פגש את האלוהים בכבודו ובעצמו במעמד הר סיני, רואה שמשה בושש לבוא, ומבקש ליצור אלוהים אחרים. העם ניגש אל אהרון ודורש ממנו: "קום עשה לנו אלוהים אחרים אשר ילכו לפנינו". אהרון אפילו אינו מנסה לדבר אל לבם, לשכנע אותם, אלא מצווה עליהם מיד לפרוק את תכשיטיהם וכל זהבם, ויוצר את עגל הזהב.

אלוהים רוצה להשמיד את העם ולברוא עם חדש מזרע משה. משה משכנע את אלוהים למחול לעם. הוא יורד אל העם כשלוחות הברית, הלוחות הראשונים, שנכתבו אישית בידי האלוהים בידיו. כאשר הוא רואה במו עיניו את מה שכבר שמע באוזניו מפי האלוהים, הוא מאבד את שלוותו, ומשבר את הלוחות.

משה שורף את עגל הזהב, קורא "מי לה' אליי" ומצווה על בני שבטו הלוויים שנענו לקריאתו לבצע הרג בקרב השותפים לחטא. ומשום מה, אהרון יוצא נקי מהמעשה. וכשהוא משוחח עם משה, הוא מאשים את העם, ואינו לוקח אחריות.

התנהגותו של אהרון בפרשה, היא של מנהיג פופוליסט, שאינו מנהיג את העם אלא מונהג בידי העם. הוא מבצע את רצון העם מבלי לנסות להשפיע עליו ולחנך אותו ולבסוף בורח מאחריות ומאשים את העם. זהו כשל מנהיגותי חמור. חוסר המנהיגות שמגלה אהרון ניצב ביחס הפוך להדר ולפאר שבסממני השררה החיצוניים שלו, ככהן הגדול. קשה להבין איך הוא נמצא עדין ראוי להיות אבי שושלת הכהונה.

מעניינת לא פחות דמותו המנהיגותית של משה. מה משמעות העובדה שבהעדרו של המנהיג העם מבצע תפנית של 180 מעלות מהדרך המקורית? האין זה גם כישלון של המנהיג, שלא השכיל לחנך את העם, והתנהגות העם תלויה בנוכחותו האישית?

לאחר שמשה יורד עם הלוחות השניים, שאותם הוא עצמו כתב, על פי הכתבת האלוהים, פניו קרנו. כתוצאה מכך, הלך כל הימים כשמסיכה על פניו, אותה הסיר רק בפגישותיו האישיות עם האלוהים. משמעות הדבר היא העדר קשר ישיר עם העם, ריחוק מן העם; כפי שבימינו ישנם מנהיגים המעצימים את דמותם דווקא באמצעות ההעדר, למשל הימנעות מהופעות בתקשורת. מצד אחד, הריחוק הזה, כשמו כן הוא – דיסטנט, החיוני להעצמת המנהיגות וליצירת יראת כבוד. מצד שני, זהו אב טיפוס של מנהיגות אליטיסטית ומרוחקת, שלבטח יש לה מחיר.

הצעד המשמעותי של משה בפרשה הוא שבירת הלוחות. כאמור, משה ירד מהר סיני כשהלוחות בידיו, אחרי שכבר ידע על החטא ואף שכנע את אלוהים למחול לעם. והנה, כאשר ראה בעיניו את מה שכבר ידע, ביצע את המעשה הדרמטי.

מי נתן לו את הרשות לשבר את הלוחות שנכתבו בידי האל, ונתנו לו בידי האל לא לעצמו, אלא כשליחות אל העם? ומדוע אלוהים אף אינו מוחה על המעשה, שלא לדבר על כך שאינו מעניש אותו?

יש בשבירת הלוחות מסרים רבים וחשובים. הראשון, הוא שאין הקדושה שורה בחפצים, ואין בהם כל ערך אם העם אינו פועל על פיהם. אם העם בוחר בעגל הזהב, לוחות הברית אבדו את משמעותם ואת קדושתם, ואין כל בעיה לשבר אותם ואין בכך כל חילול הקודש. היום, כאשר בשם היהדות אנו נתקלים בתופעות כמו קידוש קברי צדיקים, למשל, ובעיניי אלה  מנהגי עכו"ם, ראוי לשוב ולחדש את המסר הזה.

מסר נוסף בשבירת הלוחות, הוא רעיון הבחירה החופשית. אומר מדרש חז"ל: "שברו את הלוחות – כיצד? אמרו: בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות, שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית, שנאמר: 'וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל-הַלֻּחֹת'. אל תקרא חָרוּת, אלא חֵירוּת, שכל מי שעוסק בתורה הרי הוא בן חורין לעצמו".

הבחירה החופשית היא יסוד מוסד ביהדות. אי אפשר לכפות אמונה – האמונה היא בחירה. כל הנסים לא השפיעו על בני ישראל, כיוון שלא בחרו בְּאמת. וכך, במשבר הראשון הם בחרו בעגל, כמנהג משעבדיהם במצרים.

בחירתם בעגל הזהב, היא בחירה לא לקבל על עצמם את עשרת הדברות. בחירתם זו הובילה את משה לבחור במעשה הקשה של שבירת הלוחות.

ורק הלוחות שנכתבו בידי אדם, וכנראה שנתקבלו בידי העם שהפעם בחר בהם, נשארו בשלמותם. אך שבירת הלוחות הראשונים העבירה את המסר, שהחשוב אינו האבן, לא החומרה, אלא התוכן הכתוב עליה.

****

פעמיים בפרק משה נושא ונותן עם אלוהים על הצלת עמו. בכך הוא צועד בשביל שסלל אברהם, שהתמקח עם האלוהים על הצלת סדום ועמורה. אולם מעניין להשוות בין הטיעונים שמשמיעים השנים.

טיעוניו של אברהם הם טיעונים מוסריים – צדק ומשפט. "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!"

טיעוניו של משה הם טיעונים פוליטיים, תדמיתיים. "לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה? לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר: בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ".

איזה משני הטיעונים ראוי לשמש מגדלור לדורות, לחינוך אדם ועם? 

* 929