פעמים מציג אלוהים את עצמו למשה בפרק זה. והצגה זו מבלבלת למדיי.
פעם אחת זהו האל בעל 13 המידות: "יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ
אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד
לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה".
ובפעם השניה זהו אל אחר לגמרי: "יְהוָה
קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא".
פעמיים יושב משה ארבעים יום וארבעים לילה על הר סיני, לא אוכל ולא
שותה. פעמיים הוא יורד מן ההר ושני לוחות הברית בידיו. פעם אחת הוא משבר את לוחות
הברית ובפעם השניה הם נשמרים בשלמותם.
הלוחות השבורים הם הלוחות שנכתבו בידי ה'. הלוחות השלמים הם הלוחות
שנכתבו בידי משה, בידי אדם.
האל בלוחות שנכתבו בידי ה' הוא אל קנא. האל בלוחות שנכתבו בידי משה
הוא אל רחום וחנוך, ארך אפים ורב חסד ואמת.
את האל בלוחות שנכתבו בידי ה' אי אפשר להכיל, אי אפשר לחיות אתו. לא
היה מנוס, אלא לשבר אותם לרסיסים. משה חזר להר סיני לשם תיקון עולם. הפעם הוא כתב
בעצמו את הלוחות, לוחות של "וחי בהם". הלוחות הללו נשארו לנו כתורת
חיים.
****
אלוהים הבטיח למשה: "לֹא-יַחְמֹד
אִישׁ אֶת-אַרְצְךָ".
אני רואה לנכון לציין, שנכון לשעת כתיבת דברים אלה, 14 באפריל 2015
סמוך לחצות, ההבטחה הזאת טרם קוימה.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
