"נפגשים בשביל
ישראל" הוא מפעל הנצחה שיזמה משפת אופנר, ששכלה את בנה אבי באסון המסוקים –
מפעל להנצחתו והנצחת חללי האסון וחללי צה"ל בכלל. לפני עשר שנים החל המפעל –
מסע לאורך שביל ישראל, מאילת ועד אנדרטת אסון המסוקים בשאר ישוב, שנועד לקירוב
לבבות, הידברות, לימוד משותף ויצירת חוויה משותפת בין חלקי החברה הישראלית,
חילונים ודתיים, שמאל וימין. המסע החל בשנה הטעונה והקשה של עקירת יישובי גוש
קטיף. דומני שהשנה, מסע העשור, מתקיים שוב בשנה קשה וטעונה במיוחד, בעיצומה של
מערכת בחירות מכוערת ומרושעת ואחריה. ההוויה הנרקמת בה, היא אנטיתזה
ל"ווקסמניה" המתרגשת עלינו, וגם התיקון לאותה תופעה חולה.
אני קשור למסע משנתו השניה. מידי שנה אני מנחה תוכן במשך יומיים. לפני
חמש שנים יצאתי בבוקר למסע בהר תבור וסיימתי את היום בחדר ניתוח בבית חולים
"העמק". כעבור שלושה ימים חזרתי הביתה מגובס ועם פלטינות בקרסול. אולם
דווקא הפציעה הזאת הידקה את זיקתי ואהבתי למפעל הנפלא הזה, והלוואי ויכולתי
להתפנות וליטול בו חלק גדול יותר.
תרומתי הגדולה ביותר למסע, הייתה החיבור שלו לשביל הגולן, לפני שנים
אחדות, בהיותי מנהל מתנ"ס הגולן. אז סטה המסע ממסלולו ואני ארגנתי את השבוע
בגולן. גם השנה, בפעם השלישית, מתקיים שבוע בשביל הגולן, ואני לקחתי על עצמי
להשתתף כמנחה תוכן למשך יומיים, בשבוע הזה.
****
המסלול היום נועד להיות ממרום
גולן, דרך הר בנטל, הר חרמונית עד הר אודם, מהלך של 18 ק"מ בעליה צפונה. אולם
בשל מזג האוויר הסגרירי, צעדנו עד אנדרטת עז 77 ב"עמק הבכא", שהיה לעמק
הברכה, ומשם חתכנו רגלית לקיבוץ אל-רום. שם ערכתי את הסדנה, שנועדה להתקיים בטבע
ונעשתה במבנה מקורה ולאחר מכן צפינו בסרט על קרבות הבלימה ב"עמק הבכא",
במלחמת יום הכיפורים.
כבר בשעות הבוקר, הליכתנו לוותה ברוח מזרחית עזה ובקור, אך השמים היו
תכולים והשמש זרחה. אט אט, השמים התכסו בעננים. הלכנו כל הדרך צפונה, כשמול עיננו
המשתאות בוהק חרמון הסבא בלבן, באמצע אפריל, כאומר לנו שאולי אין מפטירין אחרי הפסח
אפיקומן, אך השנה מפטירין גם מפטירין אחרי שביעי של פסח סופת שלגים. הנוף האביבי
והפורח ליווה אותנו, הן בפריחת הטבע הפרוע והן בפריחת מטעי התפוח.
בהליכתי מול החרמון היפה, הלבן, נצמדתי ליובל, חבר קיבוץ גונן,
וביקשתי שיספר את סיפור טיולו לחרמון. לפני 60 שנה, בפסח תשט"ו, אפריל 1955,
יצא יובל עם שני חברים שכבר הלכו לעולמם, לטיול בחרמון, שהיה עדין תחת הכיבוש
הסורי. השלושה נתפסו בידי הלבנונים, הובלו לביירות וישבו במשך שלושה חודשים בכלא
הלבנוני.
יובל בן 82 אך לא נס לחו, ובגילו המופלג הוא משתתף מדי שנה במסע,
מאילת ועד שאר ישוב. אני מכיר אותו כבר כעשר שנים, דרך המסע, אולם רק לאחרונה,
בנבירתי בעיתוני שנות החמישים במסגרת מחקר אקדמי, נתקלתי בסיפורו. יובל אינו גאה
במעשה ואינו מרבה לדבר עליו. "לא על כך תפארתי", הוא מציין. יתכן. אך
הסיפור מרתק.
****
מהו מנחה תוכן?
בכל יום יוצאים שני מדריכים. מדריך ידיעת הארץ מטעם קק"ל ומנחה
תוכן. מדי שנה יש נושא כללי ובכל יום נושא ספציפי. המנחה מכין ומנחה סדנת לימוד
והידברות המתקיימת מדי יום. לרוב, המשתתפים ממשיכים בדיונים גם במהלך ההליכה אחרי
סדנת הצהריים. אני לא מסתפק בסדנה, ובמהלך היום בכמה עצירות הדרכה, אני קורא
ומסביר טקסטים שונים העוסקים בתוכן היומי.
השנה עוסק המסע במעגלי שייכות. כל שבוע מוקדש למעגל, מהפרט אל הכלל. השבוע
הזה מוקדש לעולם. הנושא היומי היה "ונברכו בך משפחות האדמה". משפט זה
הופיע בהתגלות האלוהית לכל אחד משלושת אבותינו. לצד הברכות הלאומית הפרטיקולריות, הבטחת
הארץ וההבטחה להרבות את הזרע, ניתנת לנו שליחות אוניברסלית. מהי אותה שליחות? מהי
אומרת?
לכך הקדשתי את הסדנה ואת הטקסטים שקראתי לאורך המסלול: מההתגלות
לאברהם ומדרשי חז"ל על אודותיה. טקסט של הפילוסוף היהודי הגרמני פרנץ
רוזנצווייג, לפיו רק כעם בגולה מפוזר בין הגויים יכול העם היהודי למלא את ייעודו,
בהיותו משוחרר מכבלי האדמה, הריבונות, הצבא והמלחמות. לכן הוא התנגד לציונות, וראה
בה נסיגה לשלב פרימיטיבי של היהדות. ולעומתו – טקסט של הפילוסוף היהודי האמריקאי,
הרב פרופ' אברהם יהושע השל, שטען שייעודו של העם היהודי הוא להמשיך לכתוב את
התנ"ך, וזאת הוא יכול לעשות רק כעם עצמאי וריבוני בארץ ישראל, ורק מתוך
מציאות זו יוכל להגשים גם את שליחותו האוניברסלית. הבאתי קטע מהרצאתו הגדולה של בן
גוריון בפני הפיקוד הבכיר של צה"ל ב-1950 – ייחוד וייעוד, המדבר על השליחות
הכלל אנושית של המדינה היהודית, וקטעים מתוך מגילת העצמאות המדברים על המחויבות
הזאת, בעבר ובעתיד. הבאתי את חזון השלום של ישעיהו, שחקוק על בניין האו"ם
וקטע מנאומו של מרטין לותר קינג "יש לי חלום", המצטט מנבואת הנחמה של
ישעיהו.
סיימתי בקריאת קטע מתוך ספרו החשוב של בן דרור ימיני "תעשיית
השקרים", המתאר את התרומה הגדולה של מדינת ישראל לאנושות, בתחומי הסיוע
לאזורים במצוקה ואזורי אסון, סיוע בחקלאות וברפואה למדינות עולם שלישי ותרומתה
למחקר המדעי. להבדיל מהתיאור המעוות של ישראל בידי תעשיית השקרים, זו ישראל
האמתית. מדינה שהתרומה שלה פר-קפיטה לאנושות היא מהגבוהות, אם לא הגבוהה ביותר".
****
אתמול התחדשו הקרבות בקונייטרה וקול רעמי התותחים ליוו את מסענו.
בדבריי בסדנה, העליתי על נס את המחווה ההומאנית של ישראל, המטפלת באלפי פצועים
ממלחמת האזרחים בסוריה. סיוע כזה לאזרחי אויב אינו מובן מאליו, בלשון המעטה.
בעקבות הדברים, נגישה אליי אחת המשתתפות, והתרעמה על דבריי. היא שפכה
קיתונות של זעם על בזבוז הכספים בניגוד ל"עניי עירך קודמים" כאשר אנו
מסייעים למי שרוצים להשמיד אותנו, והצהירה שהיא מאחלת הצלחה לכל הצדדים במלחמה
בסוריה.
כן, יש לנו הרבה עבודה בבית.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
