* אין גבול לפרובוקציה - גם השנה, כבכל השנים
האחרונות, מחולל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מבוזה זכרם של הנופלים, מלח צורב
נזרה על פצעי המשפחות השכולות, בפרובוקציה פוליטית מכוערת של תנועת השמאל הרדיקלי
"לוחמים לשלום" – טקס היוצר שקשוקה של אבל משותף על חללי צה"ל ועל
מחבלים.
פעם הכל ידעו לכבד את היום הזה, ולהימנע מפרובוקציות. היום, למרבה
הצער והבושה, כל הסכרים נפרצו.
אנו מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל סמוך ליום העצמאות, כדי
לציין ולסמל את העובדה שקיומה של מדינת ישראל ועצמאותה כרוכה במאבק, בכאב ובשכול,
וכדי לציין שאנו אבלים על חיילים שלא מתו סתם, אלא נפלו חלל בהגנה על מדינת ישראל
ועל חיי אזרחיה.
אילו היה מצפון בלבם של הפרובוקטורים, היה טעם לבקש מהם: אנא, הרפו.
לא ביום הזה. יש עוד 364 יום בשנה לפרובוקציות. הניחו ליום הזה. אבל אין מצפון
בלבם של הפרובוקטורים, ולכן אין טעם לבקש זאת מהם.
ישראל היא מדינה דמוקרטית, והיא יכולה להכיל את הפרברסיה הזאת. אין
מקום לשחק לידי הפרובוקטורים ולאסור עליהם את קיום המפגן המבחיל.
מה אפשר לעשות? לגנות ולהוקיע.
* הפרובוקציה הבאה 1 - מעניין מה תהיה הפרובוקציה הבאה ביום הזיכרון, כאשר הנוכחית תמצה
את עצמה ומארגניה יחושו צורך להעלות את המינון. אולי מצבות החללים יקבלו טיפול מן
הסוג שקיבל דגל הלאום בסרט תועבה, מאחוריה של פרובוקטורית מן הסוג שלהם.
* הפרובוקציה הבאה 2 - אז מה תהיה הפרובוקציה הבאה? אולי טקס משותף
בעברית ובגרמנית להתייחדות עם ההרוגים משני הצדדים ביום השואה הבא.
* תלמידיו של גבלס – מלחמת "צוק איתן" הייתה התגלמות המושג מלחמת אין ברירה.
גם אחרי שישראל הותקפה במטחי טילים (אחרי שנים של "טיפטופים", שגם עמם
אף מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים) ממשלת ישראל המשיכה לדחות ולדחות ולדחות את
מימוש זכותה של ישראל להגנה עצמית. ממשלת ישראל המשיכה להתחנן בפני חמאס לעצור,
"שקט יענה בשקט". ורק בלית ברירה הגיבה. וגם אז, דחתה ודחתה ודחתה ככל
האפשר את הפעולה הקרקעית, הציעה הפסקות אש ואף הפסיקה אותה באופן חד צדדי, בעקבות
יוזמת הפסקת האש המצרית, והפלשתינאים המשיכו לתקוף. רק אז, בלית ברירה, יצא
צה"ל לפעולה קרקעית מינימליסטית, מצומצמת ביותר. במהלך המלחמה ישראל הסכימה
לכל יוזמה של הפסקת אש. 12 פעמים הופסקה האש, כאשר תמיד חלוקת העבודה הייתה ברורה:
ישראל אחראית על ההפסקה והפלשתינאים על האש.
ואחרי כל זאת, מפרסם "הארץ" ללא בושה, ערב יום הזיכרון,
מאמר תחת הכותרת הזדונית והמרושעת "מותם היה לשווא", שבו מאשימה איריס
לעאל את ממשלת ישראל שגררה בכוח את המדינה ואת הפלשתינאים למלחמה מיותרת, בהסלמה
יזומה והרפתקנית, ולכן הממשלה שלחה לשווא עשרות חיילים למוות מיותר.
שר התעמולה הנאצי גבלס אמר, ששקר – אם תחזור עליו פעמים רבות, יהפוך
לאמת. למרבה הצער, גבלס העמיד תלמידים הרבה, דווקא בישראל. אה, שכחתי. זה לא שקר.
זה "נראטיב".
* נשיא או נשא? - "Palestine: Peace Not
Apartheid" – זה הגלגול העדכני של הפרוטוקולים של זקני ציון. מחבר ספר הנאצה הוא
ג'ימי קרטר, נשיאה לשעבר של ארה"ב. בספר זה הוא הוציא מן הבקבוק את כל
האנטישמיות החדורה בו עד לשד עצמותיו.
עובדה זו אינה מפריעה לו לבקר בישראל, ולצפות שמנהיגיה יעניקו לו כבוד
נשיאים. היטיבו לנהוג הנשיא ריבלין וראש הממשלה נתניהו בסרבם לפגוש אותו. מבחינתנו
אין הוא נשיא, אלא נשא. נשא של נגיף האנטישמיות החדשה.
* פיתוי מושחת - במאמר ב"הארץ"
מפציר עודה בשאראת בהרצוג להציע לכחלון ממשלת רוטציה, וכך להשיג רוב שיאפשר לו
הקמת ממשלה שתכלול את הרשימה הערבית המשותפת.
אני מייצג את הרוב המוחלט של מצביעי כחלון,
כאשר אני קובע שלא נתנו לו את קולנו, כדי שלמען נזיד העדשים של ראשות הממשלה ברוטציה,
יעביר את השלטון למי שהפסיד בבחירות, בקואליציה מושחתת עם קרטל הלאומנות הערבית ועם
ה"שמאל" הקיצוני. אין לי ספק, שכחלון ידחה בשאט נפש כל הצעה ממין זה.
אני גם מאמין שהרצוג מספיק הגון וריאלי, כדי לא להתבזות בהצעה מסוג
זה. אין לי ספק, שאילו הרצוג ניצח בבחירות, הוא לא היה מעלה על דעתו הקמת ממשלה עם
קרטל הלאומנות הערבית.
* כי זה מינו - המסית והמדיח הסדרתי ספי רכלבסקי, שהוא התופעה הרחוקה
ביותר מרוח דמוקרטית, תוקף בחריפות ובארסיות את ערוץ 2, שהיה מגוייס למערכת רקלוביבי
בבחירות, ומאשים אותו שהוא פועל כערוץ הבית של נתניהו, כיוון שהוא אינו מספיק קיצוני
בהסתה נגד נתניהו.
למה רכלבסקי דבק בשנאה המקלקלת את השורה, גם אחרי שהכתה אותו בקלפי
כבומרנג? כי הוא אינו יכול אחרת. הוא אינו מכיר דרך אחרת. כי זה טבעו.
אגב, גם רכלבסקי קרא לכחלון לגנוב את עשרת המנדטים שלו כדי להעביר את
הניצחון למפסיד. אין זה מפתיע, שמי שהסית לפוטש בצה"ל, וקרא לטייסים לא
להמריא אם יקבלו פקודה לתקוף את הכורים הגרעיניים באיראן, מטיף היום לפוטש פוליטי
וגניבת הבחירות.
* בשירות הקפיטליזם החזירי – אחת מאבני היסוד במשנתו החברתית–כלכלית של כחלון ובמצע הבחירות
שלו, הייתה רפורמה במערכת הבנקים, שתשבור את קרטל הבנקים המסחריים. הבנקים בלחץ
ומתכננים מאבק לא קל, שיגרום לכחלון להתגעגע למאבק שניהל נגדו קרטל חברות הסלולר,
כשהנהיג את הרפורמה בענף.
הבנקים נערכים, ובנק הפועלים כבר רכש את שירותיו של שמעון פרס בעלות
של 30,000$ לחודש. הוא כמובן מכחיש שזאת מטרת העסקתו. "איני עוסק
בזה", יאמר, מן הסתם.
אך סמלי, שמי שהיה יו"ר מפלגת העבודה כשבנק הפועלים היה הבנק של
העֲמֵלִים, הוא היום הפרזנטור של הבנק, כשהוא הבנק של העֲמָלוֹת.
* דרכי נועם - חתן פרס ישראל, ראש ישיבת הר עציון, מגדולי הרבנים של
הציונות הדתית, הרב ד"ר (דוקטור לספרות אנגלית) אהרון ליכטנשטיין הלך לעולמו.
הרב ליכטנשטיין היה מופת של יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה
שלום.
כך כתב הרב ליכטנשטיין על פרשת המחתרת היהודית:
"את מעשיהם של המכונים 'עצורי המחתרת היהודית' אין לדון מצד שאלת המרידה במלכות.
שאלה זו היא כאין וכאפס לעומת פשע הריגת אנשים חפים מפשע. חומרת פשע זה מקהה כל שאלה
בנושא המלכות, אם היא תקיפה מספיק או פחות. העמדת שאלת המרידה במלכות בראש, יש בה משום
קהות חושים ואטימות לב". ולאחר רצח רבין אמר הרב ליכטנשטיין: "אנו צריכים
להתמסר ולהתמודד, לא לטייח ולא לטשטש, אלא לזהות את הבעיה שעומדת לפנינו ולפעול בהתאם.
לטהר את לבנו לעבדו באמת. לטהר את מחננו לעובדו באמת".
* בין המבול לאחרית הימים - דברים ששמעתי פעם מפיה של שלומית
רביצקי טור-פז, מנהלת בית מדרש "אלול". שלומית סיפרה על הרב ליכטנשטיין,
שהשתתף בכנס משותף של נציגים מכל הזרמים ביהדות. הוא אמר, בדבריו, שבתנ"ך פעמיים
מתכנסות כל החיות יחד: בתיבת נוח ובאחרית הימים ("וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי
ירבץ"). "אני מרגיש כעת שמבול בחוץ, אבל מייחל שנהיה ראויים ונכונים לאחרית
הימים". שלומית אמרה שהתנאי לכך, הוא שנאפשר לכל אחד לשמור על צביונו הייחודי,
לכבש להיות כבש ולנמר – נמר.
* מבקשי פניך - אני ממליץ בחום על הספר "מבקשי פניך"
- שיחות שניהל הרב חיים סבתו עם הרב ליכטנשטיין, שהלך השבוע לעולמו. הספר מציג לעומק
את השקפת עולמו הייחודית של הרב ליכטנשטיין.
* ביד הלשון
מִצְלֶה – יום העצמאות, חג
המנגלים, קרב והולך. איך אומרים מנגל בעברית? מִצְלֶה, מלשון צליה, הפעולה שאנו
עושים על המיצלה.
ומה השם העברי לפיקניק? המילה פיקניק היא מילה צרפתית בת המאה ה-17
והיא חדרה לגרמנית ולאנגלית ואף לעברית. בשנות ה-70 הוצע התחליף העברי טוזיג,
שהוא בעצם תחליף ארמי, מילה תלמודית שפירושה "סעודת רֵעים" אך המילה לא
נקלטה. לדעתי, לא היה לה סיכוי להיקלט בשל דמיונה לטוסיק.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
