הבלוג של אורי הייטנר

דרשה לפרשת "אחרי מות – קדושים"

קבלת שבת באורטל 24.4.15

השבוע התייחדנו עם זכרם של חללי מערכות ישראל, ביום הזיכרון, ולמחרת חגגנו את חג העצמאות של מדינת ישראל.

השבת, למחרת יום הזיכרון ויום העצמאות, אנו קוראים שתי פרשות – פרשת "אחרי מות" ופרשת "קדושים".

החיבור בין יום הזיכרון ויום העצמאות אינו קל; המעבר לעתים קשה מנשוא. אולם הוא נושא מסר ומשמעות, הדורש מאתנו לא לראות בעצמאותנו דבר מובן מאליו, כיוון שהיא הייתה, עודנה וכנראה תמשיך להיות עוד זמן רב כרוכה בנכונות שלנו למסירות נפש. מחיר עצמאותנו הוא מחיר דמים כבד. החיבור הזה גם נועד להצביע על המשמעות הגדולה של המחיר, של הקורבן; שלצד הכאב הגדול על האובדן, אנו מודעים לכך שהאובדן הוא למען מטרה גדולה ונעלה של קיום העם היהודי, קיומה של מדינת ישראל והחיים והביטחון של אזרחי ישראל.

אנו מקווים שנהיה ראויים למחיר הכבד, שנהיה מדינת מופת וחברת מופת, כזו שהקורבן היה ראוי לה.

פרשת "אחרי מות" נפתחת אחרי האירוע הדרמטי והטרגי שבו מתו לעיני כל עם ישראל שני בניו של אהרון הכהן, נדב ואביהו. תגובתו של אהרון תוארה בשתי מילים: "ויידום אהרון". וכי מה אפשר לומר אחרי אסון נורא כל כך?

הפרשה נפתחת במשימה שמקבל אהרון מאלוהים אחרי מות בניו. אלוהים מורה למשה להטיל על אהרון ועל כל יורשיו בעתיד את משימתם המרכזית – עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, שנועדה לכפר על חטאות העם. איך אדם שזה עתה איבד את שני בניו יכול לקבל על עצמו אחריות כזו, שליחות כזו, משימה כזו? איך אדם שחווה כזה אובדן יכול להנהיג? איך הוא יכול להמשיך?

כחברה הנאלצת להתמודד עם שכול, אנו מודעים לקושי. וגם היום יש הורים, שאחרי שאיבדו את היקר להם מכל, בחרו שלא לברוח מן הבשורה, אלא לקחת על עצמם את השליחות לשאת את הבשורה, לרומם את רוח העם ברוח שבה חינכו את בניהם, לפעול לכך שהחברה הישראלית תהיה טובה יותר, שתהייה ראויה למחיר שהם שילמו.

בטקס החיילים המצטיינים בבית הנשיא, אתמול בבוקר, בחר ראש הממשלה במרים פרץ כדמות המעוררת השראה. מרים פרץ, כמו אהרון הכהן, שכלה את שני בניה. וכפי שהיא עושה כל השנים, גם אתמול, ביום העצמאות בבית הנשיא, היא פנתה אל הציבור כשהיא נושאת שליחות ונושאת בשורה של אחדות לאומית, של מסירות, של אהבת העם והארץ, של ציונות. פגשתי השנה את רחלי פרנקל שבנה נחטף ונרצח בקיץ שעבר ואת שמחה גולדין שבנו נפל בקרב רפיח במלחמת "צוק איתן", וגם בהם ראיתי אותה נחישות ובעיקר אותה מחויבות לשאת בשורה, לרתום את עצמם לשליחות של הפיכתה של מדינת ישראל למקום טוב וראוי.

מהי חברת מופת? בלשון התורה מדובר על עם קדוש. "קדושים תהיו", אומרת הפרשה. אולם אין היא מתארת את עם ישראל כעם קדוש. בוודאי שאין היא מעניקה לו כל זכויות יתר. ההיפך הוא הנכון. היא מצווה עליו "קדושים תהיו" ומטילה עליו עומס של חובות ומחויבויות. פרשת "קדושים" מתארת מהי דרך החיים שעם ישראל מצווה בו, כדי להתקדש.

"ואהבת לרעך כמוך", אומרת הפרשה. זו אינה דרישה קשה מדי? האין זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה? ובכלל, איך אפשר לצוות על אהבה?

זו אינה גזירה ולא חוק. זה אידיאל. זה האידיאל שהתורה מצפה מאתנו ללכת לאורו. רבי עקיבא, גדול התורה שבע"פ, הגדיר את שלוש המילים הללו, מכל הכתוב בחמשת חומשי התורה, כ"כלל גדול בתורה", כלומר כקוד מפתח להבנתה. איך מתרגמים את האידיאל הזה למעשה? הפרשה מלאה בדרישות, שכאשר מבינים אותן לאור ההתייחסות ל"ואהבת לרעך כמוך" ככלל גדול בתורה, הן מציבות בפנינו תשתית לדרך חיים של "קדושים תהיו" ובלשוננו – חברת מופת. הפרשה מלאה מצוות של צדק חברתי, עזרה לחלש, יחס נאות והוגן למיעוטים החיים בתוכנו, יחס מכבד וראוי לזקנים בחברה, חברה ללא רכילות, חברה המושתתת על משפט צדק לכל ועוד.

הפרשה מספקת לנו, גם היום, מטלות וערכים לבניין חברת מופת ומדינת מופת, שתהיה ראויה למחיר הכבד ששילמנו ואנו ממשיכים לשלם על קיומה.