הבלוג של אורי הייטנר

קורבן המנחה, המבוסס על סולת, היא האליטה של הקורבנות.

איך הגעתי למסקנה הזאת? דרך פסוק ב': "וֶהֱבִיאָהּ אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה".

"מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ", פירושו – מן הסולת והשמן שלה. בעברית של ימינו, ללא כל קשר לטקסט, הביטוי סָּלְתָּהּ ושַּׁמְנָהּ הוא המובחר שבמובחר, לרוב בהתייחס לציבור, לחברה. ואנו נוהגים להפוך את סדר המילים ולומר: שַּׁמְנָהּ וסָּלְתָּהּ.

שתי שגיאות שגורות בכתיבת הביטוי. לעתים קרובות הוא נכתב "שמנה וסלטה", בטי"ת, כלומר השמן והסלט שלה. ולעתים הוא נכתב "שמנא וסלתא", עם אל"ף בסוף, כאילו אלו מילים בארמית, כשהאל"ף הוא ה"א הידיעה, והפירוש הוא השמן והסולת.

אך כאשר אנו קוראים את הפרק, מתברר שמדובר בחלק מתיאור הכנת קורבן המנחה.

* 929