פרק ד' בספר ויקרא עוסק בקורבן החטאת.
סלידתנו המוצדקת מעבודת הקורבנות, עלולה להסתיר מעינינו את המסרים
הערכיים והאתיים המצויים גם בפרקי עבודת הקורבנות בספר ויקרא. לכן, כדאי לנסות
לנטרל את הטכניקה שאינה רלוונטית לימינו, מאותם מסרים, ולהאיר עליהם בזרקור בן ימינו.
מכאן ניתן יהיה לצאת לחיפוש הדרך להתאמת אותם ערכים לימינו.
קורבן החטאת המופיע בפרק שלנו הוא הקורבן שאנו נדרשים להקריב כדי לכפר
על חטא שעשינו בשגגה. יש כאן מסר ערכי, שמצד אחד מבחין בין פשע בכוונה תחילה לבין
חטא בשגגה, אך מצד שני, אינו פותר אותנו מאחריות על חטא בשגגה ועל הצורך לכפר
עליו. זוהי תביעה מיוחדת לאחריות. אין די בכך שלא חטאתי במכוון. מצופה ממני להיות
ערני כל העת ולפעול באופן אקטיבי כדי להימנע מכישלונות מוסריים.
מסר חשוב נוסף הוא מעמדם של המנהיגים – הכהן המשיח והנשיא. הם אינם
פתורים מקרבן החטאת על שגיאותיהם. אך אין די בכך. הם נדרשים לקורבן אחר משל אחד
האדם. כיוון שהם מנהיגים, נדרשת מהם אחריות גדולה יותר. עליהם לשמש דוגמה ולכן חטא
שלהם, גם בשגגה חמור יותר. הן הם עלולים להחטיא את הרבים. כאשר מדובר בראשי העם, הנזק
שבחטאיהם רב יותר, ולכן כפרתם צריכה להיות מהותית יותר.
אתגר ליהדות המתחדשת – למצוא תחליף ראוי, המתאים לימינו, לקרבן החטאת
בכלל, ולקרבן החטאת של המנהיגים בפרט.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
