במסגרת מחקר משותף של המכון לחקר הגולן והמכון לחקר הקיבוץ והרעיון
השיתופי באוניברסיטת חיפה, הבוחן את השינויים בקיבוצים ובמושבים השיתופיים בדור האחרון
דרך פריזמת הסטטוסים השונים בקיבוץ, ראיינתי לאחרונה את בעלי התפקידים המרכזיים
בקיבוצים ובמושבים שיתופיים בגולן. אם בעבר ברור היה לכל מה זה
"קיבוצניק", היום הדבר שונה – יש חבר באגש"ח וחבר באגודה
המוניציפלית, יש תושב בהרחבה הקהילתית וחבר בעצמאות כלכלית ועוד.
לא כאן המקום לנתח עשרות שעות של ראיונות. אולם ניתן למצוא מכנה משותף
אצל כל המרואיינים בכל היישובים – רצון בהאחדת הסטטוסים, ככל הניתן. רבים
מן המרואיינים מצביעים על ההרחבה הקהילתית כצעד הכרחי לזמנו, אפילו כצעד שהציל את
עצם קיומו של היישוב, ובשעתו – לא הייתה ברירה אחרת, אולם כדרך שמיצתה את עצמה
וראוי לחתור למצב שבו כולם יהיו חברי הקיבוץ. יש שהציעו לקבל את כולם
לאגש"ח. יש שהציעו לראות באגש"ח לא יותר משותפות כלכלית בין חלק מחברי
הקיבוץ, כפי שאחרים יכולים להקים ביניהם עסק משותף. אולם המסר המרכזי היה שריבוי
הסטטוסים רע לעתידה של הקהילה.
הדברים ששמעתי ממרואייניי, הולמים את המגמה המופיעה בסקר עמדות מקיף ומתמשך,
המתקיים מדי שנה במסגרת מחקר של המכון לחקר הקיבוץ, הבוחן את עמדות חברי הקיבוץ
בסוגיות עתיד הקיבוץ.
בשאלה האם אתה תומך בקיומה של הרחבה קהילתית בקיבוץ, בשנת 2003 השיבו בחיוב 66% ו-20% השיבו בשלילה, בשנת 2007 70% השיבו
בחיוב ו-18% בשלילה ומאז חל היפוך במגמה ההולך ומתרחב מדי שנה. בסקר של שנת
2014 רק 42% השיבו בחיוב ו-44% השיבו בשלילה. לראשונה, רוב לשוללי
ההרחבה. שינוי העמדות הזה מקביל לתשובות על שאלה אחרת, אולי החשובה ביותר
במחקר, והיא – האם אתה מעוניין שהקיבוץ יהפוך ליישוב קהילתי. בשנת 2003,
44% מהמשיבים, כמעט מחצית חברי הקיבוץ, השיבו בחיוב, יותר ממספר המשיבים בשלילה –
39%. בשנת 2014 התוצאה שונה בתכלית: מספר המצדדים בהפיכה ליישוב קהילתי ירד
ל-17% בלבד ומספר המתנגדים הוא 70%. יש לציין, שהסקר הוא בין חברי קיבוץ בלבד.
למה הם מתכוונים כשהם רוצים שקיבוצם יישאר קיבוץ, לא לגמרי ברור. רובם אינם רוצים
לחזור להיות קיבוץ שיתופי. אולם הם רוצים לשמר יותר ויותר מאפיינים ומרכיבים של
הקיבוץ בקהילתם, כולל את המותג קיבוץ, החשוב להם מאוד לא רק כתעודת לידה, אלא
כתעודת זהות. השינוי הזה בא לידי ביטוי ברור גם בראיונות שערכתי. וכשהם
מדברים על הקיבוץ העתידי, רובם רוצים לראות בו, כחברים לכל דבר, את תושבי ההרחבה.
****
כקיבוץ המקים הרחבה קהילתית, הנתונים הללו ושינוי העמדות הזה רלוונטי
לנו מאוד, אולם יש לזכור שהוא מתאר מציאות שונה משלנו. הוא מתאר מציאות של קיבוץ
מופרט, שחבריו חיים ב"עצמאות כלכלית", כלומר גם אם טכנית משכורותיהם
עוברים דרך הנהלת החשבונות של הקיבוץ, הם חיים באופן מלא מהכנסותיהם ורוב הפעילות
הקהילתית שהם צורכים היא בתשלום, כולל החינוך, הבריאות וכו'. הקיבוצים הללו החליטו
על שיוך דירות ומצויים בשלבים אלה או אחרים של מימוש החלטתם. יש קיבוצים שהחליטו
גם על שיוך הנכסים העסקיים (אך זה מיעוט מן הקיבוצים). כאשר הם מדברים על קהילה
אחת ועל האחדת סטטוסים, מדובר בקהילה שאין כמעט הבדל באורחות החיים בין השותפים
לה.
המציאות אצלנו שונה, בהיותנו קיבוץ שיתופי המקים הרחבה קהילתית.
הפער באורח החיים בין חברי הקיבוץ לתושבי ההרחבה גדול מאוד, ולכן האפשרות לקבלת
תושבי ההרחבה לחברות אינה רלוונטית. אולם עלינו ללמוד את הבעייתיות בקיומם של
סטטוסים שונים בקיבוץ, ולמצוא כדרכנו מענה מקורי ויצירתי לסוגיה.
כשמנתחים לאחור את המהלך ההיסטורי של ההרחבות הקהילתיות בקיבוצים,
ניתן לראות מגמות סותרות. המגמה המשותפת היא הצלת קיבוצים מדעיכה למצב של מושב זקנים
נטול עתיד ותקווה. אולם יש קיבוצים שלמרות הצמיחה הדמוגרפית והצערת היישוב ההרחבה
בה נכשלה ויש קיבוצים שהיא הצליחה מאוד. ולרוב, ההצלחה או הכישלון נמדדים לפי
אמת מידה אחת – האם ועד כמה השכיל היישוב להפוך לקהילה אחת. יש קיבוצים שנוצרה
בהם מציאות לעומתית, של ניגוד ומלחמה בין הקיבוץ וההרחבה, של מלחמות על תשלום
המסים, של מאבקים משפטיים אין סופיים. ויש קיבוצים בהם שרויה הרמוניה בין הקיבוץ
וההרחבה, הם חשים כקהילה אחת, נוטלים יחד אחריות לקיומה ולהצלחתה.
אגב, התחושה שדרך ההרחבה הקהילתית מיצתה את עצמה משותפת לקיבוצים שבהם
היא צלחה ולאלה שבהם היא כשלה. במקומות שכשלו, מאשימים את עצם ההרחבה כרעיון גרוע
ומתכון לצרות. במקומות שהצליחו, התחושה היא שהקהילה האחת מייתרת את ההפרדה לשני
סטטוסים ובאופן טבעי יש להמשיך את התהליך המוצלח בצעד נוסף של חברות משותפת.
כיוון שהחלטנו להקים הרחבה קהילתית ומכאן – שאנו רוצים בהצלחתה, ומאחר
שהצלחת המהלך תלויה גם אצלנו, כמו בכל מקום, ביכולת לחיות כקהילה אחת, האתגר שלנו
מורכב מאוד ומעניין, ועלינו לחשוב מחוץ לקופסה כיצד לעמוד בו. האתגר הוא
הדרך למקסימום קהילה אחת, תוך שאנו מקיימים קיבוץ שיתופי, בלי לפגוע בשיתופיות של
הקיבוץ, ובלי שהשיתופיות של הקיבוץ תפגע בקהילה האחת. זה לגמרי לא פשוט,
אך כדי להצליח, עלינו בראש ובראשונה להכיר במורכבות, כדי לתת לה מענה.
****
בחלקו השני של המאמר, אנתח את הגורמים להחלטתנו על הרחבה קהילתית ואת
המענים שנתנו עד כה כתשובה לפרדוכס ואציע את הדרך להמשך התהליך.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
