הבלוג של אורי הייטנר

שתי להקות אוטומטיות מלוות את איילת שקד ללשכת שרת המשפטים. הלהקה האוטומטית האחת, היא להקת ההפחדה מפני הפשיסטית הלאומנית האנטי דמוקרטית שבאה לחרב את מערכת המשפט ואת הדמוקרטיה הישראלית. הלהקה האוטומטית האחרת היא להקת המעודדות בנוסח "תכנסי בהם... תעמידי את בית המשפט במקומו... רסני אותם". שתי להקות – שתים שהן אחת. שתיהן יוצאות מנקודת המוצא שאיילת שקד נכנסת לתפקיד כשרה לעומתית, כדי להילחם באויב היושב בבית המשפט העליון.  

המלצתי לשקד היא לאכזב את כל המצפים ממנה למלחמה. אל לה לנהוג כפיל בחנות חרסינה, אך תפקידה גם אינו להיות אומרת הן אוטומטית לאסכולה האקטיביסטית מבית מדרשו של אהרון ברק. עליה להיכנס לתפקיד ממקום של ענווה ושל כבוד למערכת המשפטית הישראלית. זאת צריכה להיות נקודת המוצא לכל הצעות השינוי שבכוונתה להנהיג.   

מערכת משפט חזקה ועצמאית, שיש בידיה כלים לשפוט בצדק ולהגן על האזרח מפני הרשות ועל החלש מפני העוצמה, היא יסוד מוסד של חיים דמוקרטיים. שרת המשפטים חייבת לראות את ההגנה על המערכת הזאת כמושכל הראשון בכל צעד שתנקוט. מצד שני, אין היא צריכה לכוף את ראשה בפני הפונדמנטליזם של בית המשפט, הרואה בכל רפורמה איום, וכל שינוי כהחלשת בית המשפט.

עליה לפעול בשום שכל, ליצור אווירה של הידברות ופתיחות ולחתור להסכמות רחבות בדבר רפורמות רצויות במערכת המשפט. רפורמות, לא מהפכה, כי על אף כל הביקורת, יש לנו מערכת משפטית מצוינת.

חוזקו של בית המשפט העליון הוא מרכיב משמעותי בחוסנה ובעוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית. אולם בדמוקרטיה, אין תחום החסין מפני ביקורת ואין תחום החסין מפני שינויים ורפורמות. הרפלקס המותנה, כאילו כל הצעת שינוי ורפורמה בבית המשפט העליון נועדה לפגוע בו ולהחלישו, חוטא לאמת. ההיפך הוא הנכון, גוף המציב עצמו מעל לביקורת ושולל אפריורי כל רפורמה - סופו להתנוון.

אמון הציבור בבית המשפט הוא מרכיב משמעותי בעוצמתו. האמון הזה נשחק מאוד, לעומת הימים שבהם עיני הציבור היו נשואות אליו כאל מגדלור הצדק והמשפט, דווקא בעידן האקטיביזם השיפוטי, של "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט". אם הכל שפיט, הרי ששופטי בית המשפט העליון יכולים לראות בכל החלטה פוליטית וביטחונית סוגיה משפטית, והעמידו את עצמם מעל המערכות הנבחרות. גישה זו פגעה קשות באמון הציבור בבית המשפט, וכתוצאה מכך כרסמה במעמדו של בית המשפט ובשלטון החוק.

לא כל רפורמה ושינוי המוצעים או יוצעו נועדו לפגוע בבית המשפט, להחליש אותו, לכרסם בכוחו. יש לשים קץ לפרנויה הזאת, מפני כל הצעת תיקון. יש לבחון כל מקרה לגופו, בפתיחות, באמון כלפי הכוונות הטובות של מציעי ההצעה. אפשר לדחות הצעה או לתמוך בה, אך ראוי להתייחס אליה בכבוד, ללא פרנויה. 

* "ישראל היום"