הבלוג של אורי הייטנר

פרופ' יצחק אדיג'ס, אחד מגדולי המומחים בעולם בתחום הניהול והוגה דעות מקורי וחשוב בתחומי המנהיגות, הגדיר את נוסחת ההצלחה של ארגונים: האנרגיה המושקעת מהארגון החוצה, חלקי האנרגיה המושקעת בתוך הארגון, שווה למידת ההצלחה של הארגון. כאשר האנרגיה החוצה גדולה יותר, התוצאה היא הצלחה. כאשר האנרגיה פנימה גדולה יותר, התוצאה היא חוסר הצלחה. כדי להפנות את המשאבים החוצה, יש צורך בארגון פנימי בריא, שאינו שואב את האנרגיות. אולם כאשר מעייניו של ארגון מופנים בעיקר לתחזוקה פנימית, זהו סימן שמשהו רקוב בממלכה.

אם כך בארגון, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתנועה ערכית, אידיאולוגית, מגשימה. לא בכדי, ימיה הגדולים של התנועה הקיבוצית, היו הימים בהם נשאה את העם עלי שכם; הימים בהם נרתמה למשימות הלאומיות של הדור. מאז המשבר של שנות ה-80, התנועה עסוקה בעצמה ובשיח זכויות פנימי וכל פנייתה החוצה מתמקדת במאבקים על אינטרסים. הגיעה השעה לזקוף קומה, לחזור לתרבות המשימתית ולתעוזה להשפיע על הסביבה.

בבחירות לראשות התנועה, אבחר במי שמזוהה עם הכיוון הזה יותר מאחרים – יונה פריטל. הן בראיון עמה בגיליון הקודם של "ידיעות הקיבוץ", הן בפרסומיה והן בשיחותיי עמה, זה המסר המרכזי שהיא מקרינה. יונה חיה ונושמת מושגים כשליחות ומחויבות, הגשימה אותם בתפקידיה הרבים אותם ביצעה בהצלחה רבה.

אני מאמין בכנות כוונותיה וביכולותיה של יונה ליצור חיבורים וגשרים בין הקיבוצים לבין תושבי הערים בפריפריה, לשם נשיאה משותפת של דגל ההתיישבות והסְפָר, וביכולתה להקרין לחברה הסובבת ולקיבוצי התנועה פנימה, חזון המבוסס על ערכי השותפות, הערבות ההדדית, שוויון ערך האדם והצדק החברתי.

אני כבר החלטתי. אני קורא לחברי הקיבוצים לבחור ביונה להנהגת התנועה.