הבלוג של אורי הייטנר

בחלקו הראשון של המאמר, תיארתי את המגמה הקיימת היום בתנועה הקיבוצית לא להקים עוד הרחבות קהילתיות, אלא לקלוט לאגודה, ואף לקלוט תושבים החיים היום בהרחבות לחברות באגודה, מתוך הבנה שריבוי סטטוסים אינו טוב לקהילה. כן ניתחתי את גורמי ההצלחה והכישלון של הרחבות קהילתיות בקיבוצים שונים, כשהמסקנה היא שיש קשר מובהק בין היכולת לקיים קהילה אחת של חברי הקיבוץ ותושבי ההרחבה לבין הצלחת ההרחבה.

כקיבוץ שיתופי, איננו יכולים לקלוט לאגודה מי שאינם חיים חיי שותפות כמונו. ומאחר והחלטנו להקים הרחבה קהילתית ואנו מעוניינים להצליח, האתגר להקים קהילה אחת מורכב יותר מכפי שהוא בקיבוצים מופרטים. כך ניסחתי את האתגר: להיות קהילה אחת ככל האפשר, תוך שאנו מקיימים קיבוץ שיתופי, בלי לפגוע בשיתופיות של הקיבוץ, ובלי שהשיתופיות של הקיבוץ תפגע בקהילה האחת.

****

תכנית הצמיחה הדמוגרפית "אורטל 2017", עליה החלטנו לפני שלוש שנים, התבססה על שתי תובנות יסוד עליהן הסכמנו. התובנה האחת היא רצוננו להיות קיבוץ שיתופי גם בעתיד. התובנה השניה היא ההכרח הקיומי בצמיחה דמוגרפית גדולה ומואצת.

מדוע התכנית כללה הרחבה קהילתית? משלוש סיבות. א. ספק האם יהיה ביקוש מספיק לקליטה לחברות, כדי לממש את צרכי הצמיחה הדמוגרפית. היו בתוכנו שלא האמינו שיש היום צעירים הרוצים בחברות בקיבוץ שיתופי. ב. חוסר היכולת לממן בעצמנו בניית מספר רב של בתים על פי צרכי הצמיחה (הרי אנו מבינים שדמי הקליטה לא נועדו לכסות את הבניה, ובפועל הם מהווים מקור חלקי למדיי למימון עלות הבניה). ג. הרצון לאפשר לחברים שאינם חפצים עוד להיות חלק מהשותפות אך רוצים להישאר בקהילה, לחיות עמנו ולתרום – להישאר חלק מאורטל. יתכן שבעתיד יהיו גם בנים שירצו לחזור לאורטל בלי להיות חברי קיבוץ.

אילו החלטנו שהקליטה תהיה רק להרחבה או בעיקר להרחבה, היה זה סופו של הקיבוץ השיתופי. ההחלטות שקיבלנו ואופן הביצוע שלהם, מבטיחים את השמירה על הצביון הקיבוצי השיתופי שלנו גם להבא.

בראש ובראשונה, ההחלטה להמשיך לקלוט לחברות בקיבוץ, וההחלטה שזה אפיק הקליטה המרכזי שלנו. בכך מנענו מצב שבו הקיבוץ הוא "מה שהיה" וההרחבה היא "הדבר הבא".

עיקרון נוסף הוא ההחלטה לבנות שכונה קטנה של 20 בתי אב בלבד ובכל מקרה – לא יותר מ-20% מאוכלוסיית אורטל, ובכך לשמר את חיי השיתוף כאורח החיים האורטלי.  

עיקרון נוסף הנוגע לאופי ההרחבה לא היה מוצהר, אך בעיניי הוא חשוב לא פחות. אנו משווקים, במודע ובכוונה תחילה, מוצר נחות מבחינה חומרנית, לעומת מתחרינו. אנו משווקים מגרשים קטנים יותר, ללא אפשרות לצימר. אולם אנו מציעים מוצר משובח משל כל מתחרינו מבחינת חיי הקהילה, החינוך והתרבות. עובדה זו יוצרת סינון טבעי המתאים לנו – היא מפנה אלינו אנשים המחפשים את המוצר הקהילתי שאנו מציעים, ומבכרים אותו על פני היתרונות החומריים של מתחרינו. מי שמוליך אותו הרצון בווילה בסביבה כפרית, ימצא את מבוקשו במקומות אחרים. אנו מציעים לו איכות מסוג אחר.

באופן זה, נוצרה תופעה מעניינת - גם המשפחות הבאות להרחבה באורטל, עושות זאת במידה רבה כי אורטל היא קיבוץ שיתופי, כדי להיות חלק מקהילה שיתופית. אמנם הם אינם חלק מן השותפות הכלכלית, אך הם רוצים לחיות באווירה השיתופית, ליטול חלק בקהילה הקיבוצית, בתרבות הקיבוצית, לחנך את ילדיהם בחינוך הקיבוצי. הם רוצים ליטול חלק פעיל בחיי הקהילה, בהתנדבות ובתרומה. באופן זה, ההרחבה אפילו מחזקת את הצביון השיתופי של הקיבוץ.

בניגוד להערכות של רבים מאתנו, ברגע שהתחלנו את תהליך הצמיחה הדמוגרפית, נוכחנו שהביקוש לקליטה לחברות גדול לאין ערוך יותר מהביקוש לקליטה בהרחבה הקהילתית. זמן רב התקדמנו בקליטה לחברות ואילו ההרחבה הייתה תקועה. היום אנו במקום אחר, כאשר חמש המשפחות הראשונות להרחבה כבר עברו את ועדת הקבלה ויש נוספות בקנה. בדיעבד, אני חושב שהעכבה הייתה לטובה. היא החזירה לנו את האמון בכוח המשיכה שלנו לאנשים הרוצים לחיות חיי שיתוף, ומתוך הביטחון הזה, קל לנו יותר לקבל בפתיחות את המצטרפים להרחבה. דווקא הקליטה האיטית להרחבה, מגדילה את הסיכוי ליצור יחד עם תושביה את השפה הקהילתית המשותפת; קו לקו, באופן טבעי ומדורג.

העקרונות על פיהם נבנית הצמיחה הדמוגרפית על שני מסלוליה, כולל הקצב השונה של הקליטה בכל מסלול, יאפשרו לנו לעמוד באתגר הקהילה האחת. אני רואה בשנים הבאות את אורטל כקיבוץ של למעלה ממאה משפחות; קיבוץ שיתופי באופיו, שלפחות 80% מהתושבים בו חיים ביניהם חיי שותפות קהילתית וכלכלית, ועוד קרוב ל-20% אינם חלק מן השותפות הכלכלית, אך הם שותפים אמתיים ומלאים באורח החיים הקהילתי, בחיי התרבות והחינוך ברוח הקיבוץ השיתופי, חולקים עמנו את ערכי הסולידריות החברתית ומגשימים אתנו את חזון ההתיישבות בגולן.

התנאי לכך, הוא היכולת האמתית לקבל בפתיחות רבה את המצטרפים להרחבה כחלק מהקהילה, ולקיים עמם קהילה אחת. אני מאמין שאנו בדרך הנכונה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל