הבלוג של אורי הייטנר

בשבוע שעבר אירחנו את יונה פריטל, חברת קיבוץ מעלה החמישה, מנהלת "יד טבנקין" ולשעבר מנהלת אגף החינוך בתנועה הקיבוצית, למפגש חברים לקראת הבחירות לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית, בהן היא מתמודדת.

איתרע מזלנו, והחברים המעטים שהנושא מעניין אותם נעדרו אותו ערב מאורטל ואילו את החברים הרבים שהיו אותו ערב באורטל, הנושא אינו מעניין כלל.

וכך יונה ובעלה ישבו לשיחה מעניינת, מעמיקה ולבבית... עם רן ואתי.

האמת היא שיונה התרגשה מן הסיטואציה הרבה פחות ממני. פשוט, היא מכירה את התמונה הזאת, שאינה ייחודית לאורטל. התנועה מנותקת מהחברים והחברים מנוכרים לה. הבעיה הזאת היא האתגר הראשון של מי שיבחר לתפקיד.

אין טעם בקיומה של התנועה, אם היא מנותקת כל כך מחברי הקיבוצים. אולם אני מאמין שאין משמעות אמתית לקיבוצים ללא התנועה. אורטל אינה רק התקבצות של מספר חברים שהתיישבו על גבעה בגולן כדי לקיים בתוכם חיי קהילה שיתופית, אלא חלק מדבר גדול יותר, שנועד להשפיע על החברה הישראלית כולה במסר רעיוני בעל משמעות וערך. יישוב בודד אינו יכול להשפיע על החברה הישראלית וגם לא קיומם של כמה עשרות יישובים בודדים. אלא שהיום התנועה אינה באמת תנועה אלא ארגון אינטרסים סקטוריאלי. בתור שכזה, לא זו בלבד שאינה מגדלור של חזון ערכי לחברה הסובבת, אלא גם אינה מהווה מצפן לחברי הקיבוצים. זה השינוי הדרוש לתנועה. יונה פריטל נושאת את הדגל הזה, ואני מאמין בכוחה להנהיג את השינוי. לכן, אני תומך בה לתפקיד מזכירת התק"צ וזו הסיבה שהזמנתי אותה לשיחה באורטל.

****

אין זו הפעם הראשונה שיונה פריטל מתמודדת על הנהגת התנועה. היא עשתה זאת לראשונה לפני 15 שנים. אז, בשנת 2000, היא קראה תגר על מנהיגותו של המזכיר המכהן נתן טל, שהתמודד על קדנציה נוספת. בבחירות, ניצח נתן טל על חודם של קולות ספורים. המעוז העיקרי של יונה באותן בחירות היה קיבוץ אורטל. כ-45 חברים השתתפו בהצבעה ויונה קיבלה 100% מהקולות.

אז הייתה זו בעיקר הצבעה לעומתית נגד נתן. היה זה בתקופת המאבק על הגולן, ונתן התייצב נגד יישובי הגולן, תמך בעקירתם ואף טען שהייתה זו טעות להתיישב בגולן וטרח להזכיר בגאווה שהוא התנגד תמיד להתנחלות הזאת. נתן גם הוביל קו עוין ומלגלג כלפי הקיבוץ השיתופי והציג אותו כישות אנכרוניסטית שאבד עליה כלח. בעצם, הוא העמיד עצמו נגד כל היקר והקדוש לנו. יונה, לעומת זאת, הזדהתה עם הקיבוץ השיתופי, ואף שלא הביעה, למרבה הצער, התנגדות עקרונית לנסיגה מהגולן, היא גם לא הביעה בה תמיכה, ולעומת זאת הביעה סולידריות עם היישובים והמתיישבים ודיברה על חשיבותם.

היום אנו נמצאים במציאות אחרת לגמרי. רעיון העוועים של נסיגה מהגולן מצא את מקומו, אחר כבוד, במקום היחיד הראוי לו – פח האשפה של ההיסטוריה. גם הוויכוח בין הקיבוץ השיתופי והמופרט הסתיים. כל קיבוץ הגדיר את עצמו ולמדנו לחיות זה לצד זה עם שיטות קיבוציות מגוונות. המרוץ של הקיבוצים שהופרטו לטשטוש ייחודם הקיבוצי נפסק והיום הכיוון הוא הפוך – לחיפוש עוגנים קיבוציים וזהות קיבוצית, בדרכם החדשה.

היום האתגר הוא לחזור להיות תנועה. תנועה, שיש בה סוגים שונים של קיבוצים, שלמרות ההבדלים ביניהם, יש בהם ייחוד של יתר קהילתיות, יתר ערבות הדדית, יתר שיתופיות, פחות אי-שוויון, יותר צדק חברתי מהחברה הסובבת, וכמובן הם ממשיכים לשאת את דגל ההתיישבות. תנועה בעלת משמעות לחבריה ולחברה הישראלית כולה.

אני בוחר ביונה, כיוון שאני מאמין שמבין המועמדים לתפקיד, היא היחידה המחויבת לדרך הזאת, ואני מאמין בכוחה להגשימה.

****

בגיליון האחרון של "ידיעות הקיבוץ", פרסמתי את המאמר הזה, בתמיכה ביונה פריטל:

          מנהיגות של שליחות וחזון

פרופ' יצחק אדיג'ס, אחד מגדולי המומחים בעולם בתחום הניהול והוגה דעות מקורי וחשוב בתחומי המנהיגות, הגדיר את נוסחת ההצלחה של ארגונים: האנרגיה המושקעת מהארגון החוצה, חלקי האנרגיה המושקעת בתוך הארגון, שווה למידת ההצלחה של הארגון. כאשר האנרגיה החוצה גדולה יותר, התוצאה היא הצלחה. כאשר האנרגיה פנימה גדולה יותר, התוצאה היא חוסר הצלחה. כדי להפנות את המשאבים החוצה, יש צורך בארגון פנימי בריא, שאינו שואב את האנרגיות. אולם כאשר מעייניו של ארגון מופנים בעיקר לתחזוקה פנימית, זהו סימן שמשהו רקוב בממלכה.

אם כך בארגון, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתנועה ערכית, אידיאולוגית, מגשימה. לא בכדי, ימיה הגדולים של התנועה הקיבוצית, היו הימים בהם נשאה את העם עלי שכם; הימים בהם נרתמה למשימות הלאומיות של הדור. מאז המשבר של שנות ה-80, התנועה עסוקה בעצמה ובשיח זכויות פנימי וכל פנייתה החוצה מתמקדת במאבקים על אינטרסים. הגיעה השעה לזקוף קומה, לחזור לתרבות המשימתית ולתעוזה להשפיע על הסביבה.

בבחירות לראשות התנועה, אבחר במי שמזוהה עם הכיוון הזה יותר מאחרים – יונה פריטל. הן בראיון עמה בגיליון הקודם של "ידיעות הקיבוץ", הן בפרסומיה והן בשיחותיי עמה, זה המסר המרכזי שהיא מקרינה. יונה חיה ונושמת מושגים כשליחות ומחויבות, והגשימה אותם בתפקידיה הרבים אותם ביצעה בהצלחה רבה.

אני מאמין בכנות כוונותיה וביכולותיה של יונה ליצור חיבורים וגשרים בין הקיבוצים לבין תושבי הערים בפריפריה, לשם נשיאה משותפת של דגל ההתיישבות והסְפָר, וביכולתה להקרין לחברה הסובבת ולקיבוצי התנועה פנימה, חזון המבוסס על ערכי השותפות, הערבות ההדדית, שוויון ערך האדם והצדק החברתי.

אני כבר החלטתי. אני קורא לחברי הקיבוצים לבחור ביונה להנהגת התנועה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל