הבלוג של אורי הייטנר

חלום בלהות חלמתי. ובחלומי, ארגון פשע השתלט על מדינת ישראל. לתפקיד הנשיא מונה אנס סדרתי. לתפקיד ראש הממשלה מונה מקבל שוחד. לתפקיד המשנה לראש הממשלה ושר המשפטים מונה עבריין מין. לתפקיד שר האוצר מונה גנב. לתפקיד השר לביטחון פנים מונה אדם שנשבע לשקר. ולרב הראשי מונה... לכאורה...

התעוררתי שטוף זיעה, ונרגעתי. לא. במדינת ישראל? לא יעלה על הדעת.

לא. ארגון פשע לא השתלט על מדינת ישראל. אבל כל שאר הפרטים מדויקים. אוי לבושה!

האם מדינת ישראל היא מדינה מושחתת? התשובה לשאלה זו מורכבת. ישראל אינה מדינה שבה הרקב, השלמונים והבקשיש הם בסיס החיים הפוליטיים, המשפטיים, הכלכליים. אבל ישראל היא מדינה שאזרחיה עלולים לאבד את אמונם בשלטון החוק, בשל העובדה שרבים ממנהיגיה סרחו. ומה שחמור לא פחות ומטלטל לא פחות מבגידת המנהיגות, ואני מרשה לעצמי להשתמש בביטוי החריף אך הראוי כל כך של השופט רוזן, כלפי מעילתו של אולמרט בבסיס האמון, הוא השחיתות שפשתה בצמרת המשטרה, ובאה לידי ביטוי בשורת הניצבים שסרחו ואפילו לצמרת הפרקליטות היא חלחלה. ומי ישמור על השומרים?

יום מתן גזר דינו של אולמרט, בהמשך לימי הרשעותיו ולגזר דינו הקודם, הוא יום שחור למדינת ישראל – יום שבו התברר שמי שעמד בראש ממשלת ישראל הוא פושע הראוי לשבת בכלא. אך זהו יום גדול למדינת ישראל – היום שבו הוכח שישראל היא מדינת חוק, המבוססת על שוויון בפני החוק; יום של ניקוי האורוות וניצחון במלחמה בשחיתות.

האמנם ניצחון?

אי אפשר לומר שהחברה הישראלית ניצחה את השחיתות. המלחמה בשחיתות יודעת מעלות ומורדות. העובדה שהעבריין נוטל השוחד אריה דרעי חזר לכהן כשר בממשלת

ישראל, היא מכה קשה למאבק בשחיתות, והיא מעבירה מסר על פיו פושע מושחת ראוי להנהגה ציבורית לאחר שריצה את עונשו, כאילו אין כל עניין נורמטיבי וערכי זולת ריצוי העונש הפורמלי הכתוב בחוק.

כל הרשעה של איש ציבור שסרח, היא ניצחון במאבק בשחיתות. אין זה ניצחון סופי ומוחלט. כנראה שלא יהיה לעולם ניצחון סופי על השחיתות. כפי שאדם לעולם לא יזכה לניצחון סופי על יצר הרע שלו ועליו להתמיד במלחמה בו כל ימיו, כך חברה אנושית תיאלץ תמיד להיאבק ביצר השחיתות הציבורית, הנובע מהשילוב הקטלני של תאוות השררה והכוח עם תאוות הבצע והעדר בלמים מוסריים אצל חלק מבעלי השררה. זו מלחמה שאף פעם לא די לה, מלחמת התשה תמידית. לכן, היא מחייבת את החברה לערנות תמידית, ולחתירה לניצחונות רבים על השחיתות.

גזר דינו של אולמרט, הוא ניצחון חשוב במאבק הממושך בשחיתות. אולמרט אינו האדם הראשון העומד בפני פיתויי השררה והבצע וגם לא האחרון. פסק הדין, המבטא את הנורמה הציבורית המוסרית, וגזר הדין הנוקב בעונשו של העבריין, עשויים לסייע למי שיעמוד בפני פיתויים דומים בעתיד, להתגבר על יצרם – אם לא מתוך עולם ערכים של יושר ומוסר, לפחות מפני אימת הדין ויראת העונש.

קו ההגנה של אולמרט ופרקליטיו בדיון על הטיעונים לעונש, התמקד במכה שהוא ספג בנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הטענה היא, שכמנהיג ציבור וכמי שעמד בראש הממשלה, המכה שספג בעצם ההתפטרות ובעיקר בקלון שהמיטה עליו החשיפה, היא עונש חמור דיו ולכן יש להקל בעונשו.

טענה זו אינה יכולה להתקבל על הדעת. איגרא רמא מחייבת. אנו מצפים ממנהיג להוות מופת של שמירה על החוק, של יושר, של טוהר מידות וניקיון כפיים. ככל שמעמדו רם יותר, כך הציפיה ממנו גבוהה יותר. וכגודל הציפיות, גודל האכזבה. מעמדו הרם אינו סיבה מקלה אלא להיפך, היא סיבה למצות עמו את הדין במלוא החומרה.

* "ישראל היום"