הבלוג של אורי הייטנר

שפת הפוליטיקלי קורקט היא פיגוע תרבותי, כי היא גורמת לנו להמיר שיח של אמת בשיח מכובס, המעוות את האמת.

הרבה אבקת כביסה נשפכה בדיון הציבורי על הניסיון הפלשתינאי לגרש את ישראל מפיפ"א, כולל השימוש במילה המכובסת "להשעות" את ישראל מפיפ"א.

אחד מדיבורי הפוליטיקלי קורקט הוא הטיעון שהושמע נגד הגירוש, בשם הצורך לנתק פוליטיקה מספורט. איזה טיעון מגוחך ומופרך. נכון, בעולם אידיאלי יש לנתק פוליטיקה מספורט ואין סיבה לא להציג את האידיאל הזה כיעד שיש לחתור אליו. אולם המציאות היא, שהפוליטיקה והספורט אינם מנותקים, לא בארץ, לא בארצות אחרות ובוודאי שלא בזירה הבינלאומית. הבעיה ברעיון הגירוש של ישראל אינה הערבוב של פוליטיקה בספורט. פוליטיקה היא דבר לגיטימי. גירוש של מדינה הוא בלתי לגיטימי. הוא אינו לגיטימי לא רק בספורט, גם בפוליטיקה. האו"ם הוא ארגון פוליטי – האם גירושה של ישראל מהאו"ם או מוסדותיו היא מעשה לגיטימי? עופר עיני, מירי רגב ואחרים, כל אחד בתורו, משמיע את הקלישאה נגד עירוב פוליטיקה בספורט, כאילו זו הבעיה, ואינו מבין שבעצם האמירה הזאת הוא כאילו מכשיר את הפוליטיקה של גירוש ישראל.

בזמן כינוס קונגרס פיפ"א, נערכה הפגנה בעד גירוש ישראל מן הארגון. מי היו המפגינים? מכונות הכביסה של התקשורת הישראלית כינו אותם "פרו פלשתינאים". כאילו מדובר כאן באיזו מחלוקת לגיטימית בין שני צדדים, והתומכים של צד אחד הפגינו למען עמדתו. מה שמאפיין את מי שתומך בגירוש ישראל, אינו היותו "פרו", אלא היותו "אנטי". בשיח אמת, להבדיל משיח פוליטיקלי קורקט מכובס, הכותרות היו אמורות לדווח על מפגינים אנטישמים למען גירוש ישראל.

אחרי סיכול מזימת הגירוש, החל דיון ציבורי על השאלה האם באמת ניצחנו. זו בהחלט שאלה שראוי לדון בה, אך בדיון אמתי, לא בדיון מכובס. מהו דיון מכובס? דיון המעמיד זה מול זה את מניעת הגירוש ואת ההחלטות שהתקבלו בנושאים כמו חופש המעבר לכדורגלנים פלשתינאיים ושאר הדרישות הפלשתינאיות. למה זה דיון מכובס? כי הוא מבוסס על השקר, לפיו יש קשר בין אותן דרישות לבין המזימה לגירוש ישראל. וכך אנו שומעים אמירות הזויות, כמו: האם לא יכולנו לתת לפלשתינאים מראש את מבוקשם ובכך למנוע את עצם הצעת הגירוש? איזו אי הבנה של המציאות. הם לא דרשו את הגירוש כדי להשיג את הדרישות האחרות. המטרה היחידה הייתה הגירוש. הדרישות הנלוות, היו התירוצים הפלשתינאים למזימת הגירוש, וקבלתן הייתה הסולם שלהם לרדת מן הדרישה, כשהבינו שאין לה סיכוי להתקבל.

הבה נשיל מעלינו את השיח המכובס ונדבר גלויות. מי שרוצה את פיפ"א ללא נבחרת ישראל, רוצה עולם ללא מדינת ישראל. זאת מטרתו האחת והיחידה ואין בלתה.

לכן, את השאלה האם ניצחנו יש לנתח באופן אחר לגמרי. ניצחנו בקרב. הניסיון לגרש אותנו מפיפ"א כשל. וגם במערכה הכוללת יש לנו הישגים לא רעים – 14 שנים אחרי שהחל המהלך המובנה והגדול של דה-לגיטימציה לישראל בוועידה האנטישמית בדרבן, ההישגים של המהלך דלים ביותר; יש מעט מאוד הצלחות לחרם על ישראל בתחומי הכלכלה, האקדמיה, התרבות והספורט. אך מצד שני, כבר 14 שנים אנו במגננה, ועצם העובדה ששאלת החרם על ישראל היא חלק לגיטימי הולך וגובר בשיח הציבורי במערב, היא הישג משמעותי של המהלך, וטרם נתנו לו פתרון.

תקצר היריעה לנתח כאן את מצע דרבן, אך בקצרה – זהו ניסיון אנטישמי המחבר את האסלאם הקנאי, השמאל הרדיקלי והימין הנאו נאצי בעולם, יחד עם גורמים ישראלים ויהודים למרבה הבושה, לתעשיה עתירת הון שמטרתה אחת: לשים קץ לקיומה של מדינת ישראל, מדינת היהודים, שנולדה בחטא וקיומה הוא חטא. הדרך לכך היא יצירת דה-לגיטימציה לישראל והחרמתה. המודל הוא שבירת השלטון הקודם בדרום אפריקה. לכן, ישראל מוצגת במסע דמוניזציה שקרי, כמדינת אפרטהייד גזענית, כדי להצדיק נקיטת פעולות נגדה כפי שננקטו נגד דרא"פ. הגורם לאימוץ אסטרטגיה זו, הוא כישלון האסטרטגיות הקודמות, הן של מלחמה כוללת נגד ישראל והן של מיטוט החברה הישראלית באמצעות טרור.

הדרך בה התמודדה ישראל בהצלחה עם האסטרטגיות הקודמות, הייתה המעבר ממגננה למתקפה והעברת המלחמה לשטח האויב. ואילו מול האסטרטגיה הזאת, אנו בקושי מתגוננים, והנזק האסטרטגי הולך וגדל. על ישראל ליצור אסטרטגיה של מעבר למתקפה – מתקפת אמת מול תעשיית השקר.

ההפגנה של מאות מפגינים אנטישמיים עם דגלים פלשתינאיים ששודרה בכל העולם, כשמולם לא עמד אפילו מפגין אחד לרפואה, נושא דגל ישראלי, היא תמונת המצב העגומה של המחדל הישראלי בהתמודדות עם מסע הדה-לגיטימציה והדמוניזציה נגדנו.  

****

הניסיון לגרש את ישראל מפיפ"א הוא ההמשך הישיר של הטבח במינכן, בדרך מתוחכמת יותר. הטבח במינכן נועד ליצור אולימפיאדה ללא ישראל וללא ישראלים, והניסיון לגרש את ישראל מפיפ"א נועד ליצור פיפ"א ללא ישראל וישראלים. הניסיון ליצור ספורט בינלאומי ללא ישראל וישראלים, משקף את הרצון בעולם ללא ישראל וישראלים. זו בדיוק אותה אידיאולוגיה. זו בדיוק אותה מטרה. זה בדיוק אותו מוסר. ואפילו אותו ארגון עומד מאחורי שני הניסיונות. 

* "על הצפון"