"אנחנו שבט לוי, הפטורים מצבא ופרנסה", נוטים להגדיר עצמם
ביוהרה ויומרה החרדים, כתירוץ להשתמטותם משירות בצה"ל ומעבודה.
פרק ד' בספר "במדבר", מפריך את היומרה. אכן, שבט לוי נבדל
משאר השבטים ואינו נספר במניין הצבא, אבל מסיבה הפוכה מהפרשנות החרדית. שבט לוי
הוא הסיירת המובחרת של בני ישראל.
תפקידו של שבט לוי הוא האבטחה והנשיאה של המשכן. זו המשימה הביטחונית
המסוכנת ביותר, בשל הנגיעה בקודש שעלולה להמית את כל מי שאינו מדייק בפרטי הפרטים
של תכנית ההפעלה. זו המשימה הקרבית ביותר, כיוון שמדובר באבטחת הנשק הסודי של
ישראל. בעתיד עוד ניפגש עם הארון וניווכח בכך, כאשר הארון יובא לשדה הקרב כדי
לסייע לניצחון ישראל. נקרא על האסון הנורא של נפילתו בשבי פלישתים. נלמד על רבבות
ההרוגים כתוצאה מדליפת חומרי הקדושה שבארון, מה שהביא את הפלישתים להחזירו לישראל
כעבור שבעה חודשי שבי. מלאכתם של הלוויים היא הקשה ביותר מבחינה פיזית – נשיאת המשכן
לאורך המסע במדבר. באף יחידה אחרת לא נשאו הלוחמים פק"לים כבדים כל כך. חשבו
רק על נשיאת המנורה העשויה זהב טהור. ומלאכתם של הלוויים היא העבודה הקשה ביותר,
וכולה מלאכת כפיים – הפירוק וההרכבה מחדש של המשכן לאורך המסע כולו.
הלוויים המשרתים ביחידת העילית הם רק בני 30 עד 50. למה רק מגיל 30?
יש צורך בשלושים שנות הכשרה למשימה, ויש צורך בבשלות, אחריות וקור רוח, שספק אם יש
לצעירים יותר. ומדוע עד גיל 50, בניגוד לשירות הצבאי של שאר העם, שהוא עד גיל 60?
בשל הקושי הפיזי.
ומה עשו בוגרי הסיירת בצאתם לפנסיה מוקדמת בגיל 50? בפרקי אבות נאמר:
"בן חמישים לעצה". הם הפכו ליועצים, כרבים מיוצאי היחידות המובחרות.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
