עטור
מצחך / אריק איינשטיין
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 14.6.15
35 שנים מלאו לפטירתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי, ואנו נשמיע היום
את השיר המזוהה עמו יותר מכל – "עטור מצחך".
אברהם חלפי נולד בלודג' שבפולין, כנראה ב-1904. אמו נפטרה בהיות כבן
שלוש. את תאריך לידתו לא ידע ובאחד משיריו כתב על כך שהוא אדם ללא יום הולדת. בגיל
20 עלה כחלוץ לא"י ועבד בבניין ובחקלאות. שנה לאחר עלייתו, הצטרף לתיאטרון
הפועלים "האוהל". בתקופה הראשונה לקיומו, לא זו בלבד שהתיאטרון לא שילם
שכר לשחקנים, אלא כל שחקן תרם יום עבודה ממשכורתו כפועל לתיאטרון, על מנת לאפשר את
קיומו. שלושים שנה שיחק חלפי ב"האוהל". לצדו שיחק אביו של אריק
איינשטיין שהיה חברו הקרוב, ובעבור אריק איינשטיין הוא היה מעין דוד. שנים רבות
מאוחר יותר, אריק איינשטיין היה האיש שהחזיר את יצירתו של חלפי מתהום הנשיה אל
התודעה הציבורית, כאחד המשוררים האהובים והמוערכים בתרבות הישראלית.
ב-1954 עבר חלפי לתיאטרון "הקאמרי" שם שיחק שנים רבות,
בעשרות הצגות. אחת מהן, "האדרת", בה שיחק תפקיד ראשי, תורגמה והועלתה
לבמה ביוזמתו ובדחיפתו. תפקיד נוסף אותו גילם לאורך 18 שנים, היה "עוץ לי גוץ
לי", בהצגת הילדים "עוץ לי גוץ לי".
חלפי עצמו ראה עצמו בראש ובראשונה כשחקן. במקביל לעבודתו כשחקן, כתב
שירים והחל לפרסם אותם בראשית שנות ה-30. ספר שיריו הראשון, "מזווית אל
זווית" יצא לאור ב-1939. בסך הכל פרסם חלפי עשרה ספרי שירה ועוד שני קבצים של
מבחר שירתו.
חלפי השתייך לחבורה הספרותית של אברהם שלונסקי,
נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אלכסנדר פן ויעקב אורלנד, אף שמעולם לא היה בקדמת הבמה הספרותית,
במת השירה. את הבמה הוא השאיר למשחק. חלפי היה משורר גדול, כתב שירים נפלאים, ששנים
רבות אחרי מותו זוכים לפופולריות רבה, בעיקר בזכות ההלחנה של רבים מהם.
דמותו של חלפי מיוחדת ורבת סתירות – הקומדיאנט
העליז ומשורר הבדידות והעצב. איש רעים להתרועע ואדם סגור ומופנם. אוהב ילדים וילדים
אוהבים אותו, שבחר לא להביא ילדים לעולם.
חלפי עצמו הספיק לשמוע בחייו שיר אחד שלו
שהולחן, אולי הגדול שבהם – "עטור מצחך".
את השיר הלחין יוני רכטר, ושר אותו אריק איינשטיין, בליווי יהודית
רביץ וקורין אלאל, והוא נחשב לאחת הקלסיקות הגדולות של הזמר העברי בכל הדורות. השיר
התפרסם ב-1977 בתקליטם של אריק איינשטיין ואבנר קנר "ארץ ישראל הישנה והטובה,
חלק ג'", כעשרים שנה לאחר שנכתב. השיר התקבל באהבה ובאהדה רבה, הן בידי הקהל
הרחב והן בידי הביקורת, והוא נחשב בעיני רבים כטוב בשיריו של אריק איינשטיין.
השילוב בין המילים הנפלאות של שיר האהבה הזה והלחן הנפלא של יוני רכטר – מקסים,
וכך גם השירה של אריק והזמרות שליוו אותו.
אריק איינשטיין היה שותף לעבודה של יוני רכטר על השיר, שנמשכה שנתיים.
יוני רכטר סיפר באחד הראיונות, שהרעיון להפריד את המילים בשורה "את אוהבת
להיות עצובה ושותקת" היה של אריק.
לפני שנים אחדות, החליט העיתונאי אורי משגב ליצור סרט דוקומנטרי על
השיר, המתמקד בשלושת השותפים ליצירה – חלפי, יוני רכטר ואריק איינשטיין. כבר
בראשית העבודה שינה את טעמו והמיר אותו בסרט יפה ומקצועי על אברהם חלפי. שם הסרט
הוא שורה מן השיר – "חייו מלאי שיר".
מצפיה בסרט, למדתי לראשונה למי כתב חלפי את השיר. אגב, הדבר נחשף
לראשונה בתכנית ברשת א' לפני ארבע שנים, אך לא זכה לתהודה. מושא השיר היא זהבה
ברלינסקי, אשת חברו, השחקן זאב ברלינסקי. היה זה משולש רומנטי, שבו חלפי היה מעין
"הצלע השלישית", שזעק את זעקת האוהב שאהבתו לא התממשה. השאלה האם היא
התממשה ועד כמה נותרת פתוחה בסרט, אולם אני מבין מהשיר, משורות כמו "שוכנת
נפשי בין כותלי ביתך, ושרויה בין כתליך, ממני נפרדת, עת אני בגופי נפרד ממך",
את כאב אי המימוש (אם כי גם את השורה הזאת ניתן לפרש באופן הפוך).
בסרט מופיעות תמונות של זהבה ברלינסקי, אישה יפהפיה, שמצחה עטור
תסרוקת בשיער ראשה השחור. בתה סיפרה שאמה נהגה לדבר בגלוי על מחזריה ובהם חלפי,
ועל כך שהשיר נכתב לה. אפילו החלוק הוורוד, הצמרירי והרך אינו אלגוריה, אלא חלוק
אמתי שהיה לברלינסקי, עד שכעבור שנים רבות מסרה אותו כמתנה לעוזרת... זאב ברלינסקי
עצמו, כנראה שלא היה מן הקנאים, ואפילו היה גאה בכך שאשתו מושכת מחזרים...
הבית הראשון של השיר חקוק על מצבתה של ברלינסקי, ותמונת המצבה מופיעה
בסרט.
יש לציין שחלפי עצמו מעולם לא סיפר על מי נכתב השיר, ובאופן כללי הוא
סירב לדבר על שיריו. כידוע, חלפי כתב גם את "אשר טייל אתך בשוק אני הוא. נשים
שראוני אמרו: הנה הוא. נשים שראוני עלי הצביעו. הנה מאוהב באשת רעהו". גם את
השיר הזה הלחין רכטר ואף אותו שר אריק. על פי הסרט, את השיר הזה הוא כתב דווקא על
אשתו של קלצ'קין, אף הוא חברו הטוב וחברו לתיאטרון.
ובכלל, קשה לומר על חבורת הבוהמה התל-אביבית באותן שנים שהמאפיין
הראשי שלה היה הינזרות. מדובר בחבורה מתירנית למדיי, אך כפי שאמר אחד המרואיינים
בסרט, בדיבור הם דווקא נמנעו מגסויות.
השיר זכה במשך השנים לגרסאות כיסוי רבות ואף לגרסה מחודשת של אריק איינשטיין,
ואנו נאזין לגרסה המקורית.
עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הוורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
