* מוווו – לפני כחמש שנים נערך עימות בין עודד קוטלר לביני, בנושא החרם התרבותי
על אריאל. לאחר העימות כתבתי, בין השאר: "היה זה ויכוח תרבותי באווירה תרבותית,
חפה מהתלהמות, שהסתיים בלחיצת יד ידידותית וכנה בין קוטלר לביני. אך מה הטריד אותי
בדיאלוג אתו? חשתי כמו בוויכוח עם חרדי. או אם לשאול מכתם מהעגה הגששית – 'לך תתווכח
עם הודעה מוקלטת'. לאיש מנטרה אחת, המדירה ממנו מחשבה, פתיחות לדיון, כניסה למורכבות
של נושא, ראיית צדדים נוספים – 'הכיבוש'. אמרת 'הכיבוש', ואין עוד צורך לדרוש מה למעלה,
מה למטה, מה מלפנים ומה מאחור. הוא שאמרנו – הודעה מוקלטת".
השבוע, בנאום מתלהם, הוא הגדיר את מי שחושבים אחרת ממנו כעדר בהמות (הבה
נתעלם מהתפתלויות מביכות בנוסח "דבריי לא הובנו כהלכה" למיניהן). האמת
היא, שעומק השקפת עולמו, כפי שנחשפתי אליה באותו ניסיון לדיאלוג, אינו שונה בהרבה
משל בהמה מצויה. אילו רק החליף את "אקיבוש" ב"מוווו", ניתן
היה להיווכח בכך בנקל.
* עדר – מה שחמור יותר מדברי ההתבהמות של עודד קוטלר, הן מחיאות הכפים להן
זכה. מישהו אמר עדר?
* פליטת פה – "פליטת הפה" של קוטלר הייתה בנאום מן הכתב.
* לא בבית ספרנו – סרט ומחזה היוצרים גלוריפיקציה למחבלים הרוצחים יגאל עמיר ווליד דקה,
הם זוועה. ואף על פי כן, חופש הביטוי יכול להכיל אותם ואין לצנזר אותם. אולם בשום
אופן, אסור למדינה לתמוך בהם, ובוודאי ובוודאי שאין להציג אותם במסגרת סל תרבות
בבתי הספר.
* או"ם שמום – גדעון לוי יצא
בהתקפה פרועה על מזכ"ל האו"ם באן-קי-מון, על שלא הכניס את ישראל לרשימת
המדינות הפוגעות בילדים. הרי צה"ל, כידוע, הוא צבא של רוצחי ילדים. לוי הוא
גם שופט עליון מטעם עצמו. כאשר חקירה פלילית של צה"ל הוכיחה שלא היה דופי
בפעולת טייסי חיל האוויר שבה נהרגו ילדים פלשתינאים בחוף עזה, זוהי
"חקירה" שנועדה מראש לזיכויים של הורגי ילדים.
* האיזון הקדוש – מזכ"ל האו"ם ראוי לשבח על שלא נכנע ללחץ הברוטלי של הרוב
האנטי ישראלי האוטומטי, ולא הכניס את ישראל לרשימה השחורה. חבל שלמען "האיזון
הקדוש", הוא לא הכניס לרשימה את ארגון הטרור חמאס השולט בעזה, שבמשך שנים ירה
אלפי טילים בירי מכוון על אוכלוסיה אזרחית, תוך שהוא הופך את ילדי עזה למגן אנושי.
* מתקפת אמת – האם ישראל תדאג לכך שכל קורא עיתונים וצופה בטלוויזיה בעולם ייחשף
בשפתו לדו"ח המקצועי, האובייקטיבי, המהימן של ועדת נאומן – ועדת המומחים
הבינלאומית שחקרה את מלחמת "צוק איתן" ללא משוא פנים, וקבעה נחרצות
שישראל – לא רק פעלה על פי החוק הבינלאומי, אלא אף הטילה על עצמה מגבלות מרחיקות
לכת יותר, ועמדה אף בהן? או שמא ישראל, כהרגלה, תמשיך להפקיר את השטח לתעשיית
השקרים?
* אתיקה או אידיוטיקה? - התאבדות היא נשק מוכר של המחבלים במלחמתם
נגדנו. אם הם יכולים לפוצץ את עצמם ולהרוג איתם כמה עשרות יהודים, מה טוב. ואם לא,
אפשר להתפשר על התאבדות כדי לכופף את ישראל, כדי לפגוע בישראל, כדי לעורר מהומות.
גם התאבדות באמצעות הרעבה עצמית. אין כל סיבה שניתן להם את התענוג הזה. החקיקה
המאפשרת הזנה מצילת חיים של שובתי רעב בכלא – נכונה.
ההתנגדות של ההסתדרות הרפואית מטעמי אתיקה מוזרה, בלשון המעטה. האתיקה
הרפואית מחייבת את הרופאים להציל חיים. האם רופאים לא יטפלו באסיר שחתך את ורידיו
כי אינם רוצים לכפות עליו חיים?
ולהשתמש בטיעון אתי מוזר כזה, כנגד צעד חיוני לאינטרס של מדינתם ואף
להסית את הרופאים להפר חוק... זאת שערוריה.
* התועמלן – בצרור ההערות הקודם הגדרתי את אמנון אברמוביץ' תועמלן. למה תועמלן?
נכון יותר להפנות את השאלה לערוץ המגדיר אותו כפרשן. למה פרשן?
אמנון אברמוביץ' הוא פובליציסט. הוא היה פובליציסט בעיתונות הכתובה וכבר
למעלה משני עשורים הוא פובליציסט בטלוויזיה. כפובליציסט, איני חשוד כמי שרואה פסול
בפובליציסטיקה. ההיפך הוא הנכון. אולם יש לקרוא לילד בשמו. מקומה של פובליציסטיקה
במדור דעות. פובליציסטיקה היא מאמר המביע דעה, מנסה לשכנע, להטיף. אין כל פסול בכך
שאברמוביץ' יהיה בעל טור בערוץ השני. פעם בשבוע... יודעים מה? פעם ביום, תוגדר
פינה – טור הדעה של אברמוביץ'. ומן הראוי שיהיה מגוון של טורים למגוון של דעות.
מה בין פובליציסטיקה לפרשנות? הפובליציסט מפרש את המציאות על פי השקפת
עולמו, אך הדברים ידועים וברורים – זו עמדתו. לעומת זאת, "פרשננו" אמנון
אברמוביץ' הוא הפרשן לענייני הכל של מהדורות החדשות הנצפות ביותר בימי חול ובליל
שבת. הוא הפרשן, בה"א הידיעה, הפרשן היחיד, פרשן הבית. תפקידו, כביכול, לפרש
לצופים את המציאות המוצגת בכתבות. הוא דעתן מושחז וחריף, בעל דעות קיצוניות, וככזה
הוא המפרש הרשמי היחיד של הערוץ. הוא המסביר לצופה מה הוא ראה בכתבה.
זו מציאות שאינה הולמת חברת חדשות אלא חברת תעמולה. בחברת התעמולה הנקראת
חדשות הערוץ השני, אמנון אברמוביץ' הוא התועמלן הראשי.
* הרצוג ראוי לכל שבח - יאיר לפיד, איש הפוליטיקה החדשה, סונט בהרצוג
על שהעדיף את האינטרס הממלכתי של כבוד הכנסת, והתחייב לספק רשת ביטחון זמנית
לממשלה ולקזז את אורן חזן, אם יצביע נגד הקואליציה כאשר יינקטו נגדו צעדים. כנראה
שבפוליטיקה החדשה, המטרה הפוליטית מקדשת את כל האמצעים. גם שלי יחימוביץ', שבדרך
כלל היא הסמן הממלכתי והערכי של מפלגתה, תקפה את הרצוג על החלטתו. וכך, כמובן, גם
התקשורת, שלעגה לו על ההחלטה.
איני מחסידיו של הרצוג, ממש לא, אבל במקרה הזה הוא ראוי לכל שבח. למרבה
הצער, בינתיים נראה שהצעד הראוי שלו היה צעד סרק, כיוון שטרם ראינו את נתניהו עושה
מעשה כלשהו כדי לגול את החרפה מעל סיעתו ומעל הכנסת.
* שכנינו הדרוזים - מעניין מה חושבים היום אותם דרוזים בגולן, שבתקופת המאבק על הגולן זייפו
תשוקה להחזרת השלטון הסורי לגולן.
* התפכחות – מנהל סוכנות הסיוע של האו"ם לפליטים הערבים, ממליץ לפעול למען
יישובם של הפליטים בארצות ערב. "לא יתכן להתמיד במתן סיוע כספי לפליטים עד
אין קץ". האיש הוא אנרי לאבואיס. הדברים לקוחים ממאמר של משה ז"ק
ב"מעריב". התאריך... 12 ביולי 1957!
* המוהיקנית האחרונה של "אחדות העבודה" – שושנה ארבלי
אלמוזלינו, שהלכה לעולמה בגיל 89, הייתה פעילה במחתרת הציונית בעיראק, כיהנה בשבע
כנסות וכשרת הבריאות בממשלת האחדות הלאומית. היא החלה את דרכה בתנועת "אחדות
העבודה – פועלי ציון", שנקטה בקו אקטיביסטי ניצי בתחומי חוץ וביטחון ובקו
סוציאליסטי מובהק בנושאי חברה וכלכלה. היא דבקה בדרכה זו גם במפלגת העבודה, כאשר
מפלגתה סטתה ימינה בתחום החברתי ושמאלה בתחום המדיני.
הכרתי אותה עת הצטרפה ללובי הגולן בכנסת, שהקמנו כשהחלו הדיבורים על
מו"מ עם סוריה, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991. בראש הלובי עמד שלמה הלל,
שכמוה היה בן העדה העיראקית ומאנשי הזרם המרכזי במפלגת העבודה. לאחר פרישתה, עמדה
בראש חוג אלון במפלגת העבודה, שנשא את דגל רעיונות תכנית אלון בנושאי חוץ וביטחון
ומאבק לצדק חברתי ולהגנה על העובדים. חוג אלון התנגד לנסיגה מהגולן ומבקעת הירדן
ולחלוקת ירושלים ותמך במאבקנו נגד הנסיגה. שושנה ארבלי אלמוזלינו הביאה אוטובוסים
רבים של חברי מפלגת העבודה לסיורים בגולן מטעם חוג אלון, כדי להיפגש עמנו בתקופת
המאבק, ולתת לנו הזדמנות לשכנע אותם להתנגד לעמדת מפלגתם בנושא זה.
שושנה ארבלי אלמוזלינו מייצגת זן נכחד בתנועת העבודה, ומותה מסמל את
היעלמותו.
יהי זכרה ברוך!
* השרה הרביעית – בכתבה ב"ישראל היום" על שושנה ארבלי אלמוזלינו שהלכה
לעולמה, נאמר שהיא האישה השניה שכיהנה כשרה, אחרי גולדה מאיר. זאת טעות, היא הייתה
השרה הרביעית. השרה השניה הייתה שולמית אלוני, שכיהנה כשרה בממשלת רבין הראשונה
(והתפטרה כעבור חודשים אחדים במחאה על הצטרפות המפד"ל לממשלה) והשלישית הייתה
שרה דורון, שכיהנה בממשלתו השניה של בגין ובממשלתו הראשונה של שמיר. אולם
אלמוזלינו אכן הייתה השניה שעמדה בראש משרד ממשלתי, אחרי גולדה שכיהנה כשרת העבודה
וכשרת החוץ. אלוני ודורון כיהנו כשרות בלי תיק (לימים, בממשלת רבין השניה, אלוני
הייתה שרת החינוך ואח"כ שרת המדע, התקשורת והאמנויות) ואלמוזלינו כשרת
הבריאות.
* התכונה הנשית – אפרופו נשים בפוליטיקה. במאמר על גולדה מאיר, טרם כניסתה לתפקיד ראש
הממשלה, כתב עליה אורי אבנרי (הרואה עצמו פמיניסט): "גולדה שונאת כל מי שאינו
מסכים אתה, ובכך היא מכניסה לחיינו המדיניים תכונה נשית מובהקת". היום זה לא
היה עובר.
* ביד הלשון
* עצומה – בהרצאות שאני נושא, בעיקר בפני בני נוער וחיילים, על סיפור ההתיישבות
בגולן, אני נוהג לקרוא קטע ממאמר של יהודה הראל בעלון מרום גולן ב-1967. כאשר אני
מגיע למילה "פטיציה" אני שואל את הקהל מי יודע מה זה פטיציה. לעתים
רחוקות אחד הנערים מבין מההקשר של המשפט שפטיציה היא עצומה. אלא שב-1967 טרם
הומצאה המילה, או לפחות טרם הייתה שגורה ומקובלת. אך המילה עצומה נקלטה בעברית
המדוברת והתאקלמה, עד שדחקה לחלוטין את הפטיציה.
כל פרסום של מילים חדשות שמוציאה האקדמיה ללשון, מעורר תגובות של לעג.
"מה, מישהו מאמין שהמילה הזאת תיקלט?". אכן, לא כל החידושים נקלטים, אך
רבים אחרים, רבים מאוד, נקלטים ומתאזרחים בשפה העברית. עצומה היא דוגמה אחת מרבות.
אני מרבה לקרוא ספרים ומאמרים ישנים, והם שזורים מילים לועזיות רבות, שלא
הייתה להם גרסה עברית באותה תקופה. לדוגמה – קראתי לאחרונה את ספרו של יגאל אלון,
שנכתב ב-1959, "מסך של חול". אלון כתב בעברית רהוטה ולא נהג להתהדר
במילים לועזיות. הוא הקפיד להשתמש במילים עבריות; למשל מדיניות ולא פוליטיקה,
צבאנות ולא מיליטריזם. אך אין כמעט עמוד שלא מופיעות בו מילים לועזיות שהיום יש
להן תחליפים בעברית. לדוגמה: פרופילאקטי = מניעתי, אוונטואליות = היתכנות,
הליקופטרים = מסוקים ועוד.
אני מקבל בשמחה כל פרסום של האקדמיה על מילים חדשות, ואף שאני מודע לכך
שלא כולן תקלטנה, אני יודע שהשפה העברית התעשרה.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
