לחם
האוהבים / נעמי שמר
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 21.6.15
לפני שעות אחדות, בבית העלמין של קיבוץ אורטל, ליווינו לדרכו האחרונה את
חברנו יוני גל, שנפטר בגיל 63, בתום מאבק הרואי במחלת הסרטן.
יוני היה בן קיבוץ בית השיטה. לאחר המכה הקשה שספג הקיבוץ במלחמת יום
הכיפורים, בה איבד 11 מחבריו, לקח על עצמו הקיבוץ משימה ציונית גדולה – הקמת קיבוץ
אורטל בגולן.
יוני, שהאירוע המכונן של חייו היה מלחמת יום הכיפורים, בה לחם כצוער
בקורס קציני שריון, נרתם למשימה. הוא היה ציר בוועידת הקיבוץ המאוחד שקיבלה את
הצעת בית השיטה וקיבוצי צפון הגולן להקים את אורטל. הוא היה המדריך של הגרעין המייסד
של אורטל ולאחר מכן עלה לשנת שירות באורטל, כמגויס מטעם התק"ם ובית השיטה. שנת
השירות נמשכה למעלה משלושה עשורים וחצי.
יוני היה מוותיקי הקיבוץ ומעמודי התווך שלו, בתחומים המשקיים
והחברתיים, לאורך כל השנים. מילא תפקידים מרכזיים רבים בקיבוץ, ובהם מזכיר, מרכז
משק, מרכז קליטה וחבר בוועדות השונות.
יוני היה בין מקימי ענף גידולי השדה באורטל, הוא הקים את ענף הכרם
והיה איש החקלאות המרכזי של הקיבוץ. יוני היה אגרונום נחשב מאוד, ממובילי החקלאות
בגולן, מדריך חקלאי מוערך ונערץ על חקלאי הגולן. הוא לימד חקלאות והשקיה במכללת
תל-חי, פרסם מאמרים מדעיים רבים, אך בראש מעייניו הייתה הדרכת השטח.
יוני היה איש חכם מאוד, נחבא אל הכלים, נעים הליכות, חבר טוב. חבר
אישי קרוב שלי ושל משפחתי, לאורך שלושים שנה. איש משפחה למופת, נשוי ליעל ואב
לנועה, אור וענבר, שעטפו אותו באהבה ובמסירות שקשה לתאר, במלחמתו על חייו.
בחרתי להקדיש לו את הפינה, בשיר פרידה של נעמי שמר, שהשבוע ימלאו 11
שנים למותה. כמו נעמי שמר, גם יוני מת באמצע התמוז. נעמי שמר כתבה שירי פרידה
רבים. בין השאר "אני גיטרה" שכתבה לידידה בני אמדורסקי לפני מותו, ולבטח
כתבה אותו גם על עצמה. "על כל אלה", שכתבה לאחותה רותי, כשבעלה נפטר
במפתיע מדום לב. "שיר סיום" המוכר יותר על שם מילותיו הראשונות
"הצרצרים בקיץ" – גרסתה העברית לשירו של מנוס חאג'ידקיס. השיר
"פרלוד" שאותו כבר השמענו בפינה, בביצוע כלתה תמר גלעדי. והיום אשמיע את
"לחם האוהבים". שיר מקסים, במילותיו ובלחנו.
ב-1991 חלתה נעמי שמר במחלה קשה, וחייה היו בסכנה. נעמי שמר נחלצה מן
המחלה, וזכתה בעוד 13 שנות חיים. בימי מחלתה הקשים, יזמה רשות השידור ערב מחווה
טלוויזיוני לכבודה של נעמי שמר; ערב מרגש עם מיטב אמני ישראל. היה זה עדין בתקופה
שהיה בישראל ערוץ אחד, וכל הציבור צפה בתכנית.
בשיאה של התכנית, עלתה נעמי שמר אל הבמה, התיישבה על הפסנתר, התנצלה
בפני הנוכחים על שהיא מפנה להם את גבה, ושרה את שירה החדש, המקסים ובנסיבות
המיוחדות הללו – המצמרר, "לחם האוהבים".
"לחם האוהבים" הוא שיר קליל וזורם, כדרכה בשירי פרידה,
ובפרט ב"פרלוד" שהוא שיר עליז והומוריסטי. "לחם האוהבים" הוא
שיר אופטימי מאוד.
בשיר, מנחמת נעמי שמר את אוהביה. המכאוב, היא כותבת, הוא לחם האוהבים.
הלחם, הוא היסוד הבסיסי, הוא הסמל למזון, שבלעדיו אין חיים. ואם המכאוב הוא לחם
האהבה, הרי שאין אהבה ללא מכאוב. האהבה היא טעם החיים, וראוי לטעום מלחם האוהבים,
רצוי בשניים, על אף המכאוב הכרוך בו. "מלחם האוהבים נטעם בשניים, ומיין
הידידות נשוב נגמע... עם הזמן תבוא הנחמה".
מכאוב הפרידה קשה מנשוא, אך עם הזמן תבוא הנחמה. מנין היא תבוא? מן הזיכרונות
שנצברו בשנות האהבה. הזיכרון של הדברים הפשוטים, היומיומיים, הכל כך טריוויאליים,
לכאורה. "זיכרון הצעדים, זיכרון הלחישות, ויד זוכרת יד וכל מיני פגישות".
ומכל השפע והטוב שהחיים מרעיפים עלינו – מן האדמה והשמים. השמים ממטירים לנו את
הגשם המחיה את האדמה. האדמה מצמיחה לנו את החיטה ואת הגפן. אנו, בני האדם יוצרים
מן החיטה את הלחם ומן הגפן את היין. ואם אנו יודעים לבחור בטוב, הלחם הוא לחם
האוהבים והיין הוא יין הידידות. יוני, איש האדמה והמים, איש גידולי השדה, המטעים
והכרם, איש האהבה והידידות – כאילו השיר נכתב עליו.
"ראיתי איש יוצא לעבודת יומו". זה כל כך יוני, איש העבודה.
גם כאשר נחתה עליו הבשורה המרה על המחלה הקשה בה לקה – למחרת בבוקר הוא קם לעבודת
יומו. והוא המשיך לעבוד ככל שיכול, ממש עד היום האחרון שלפני האשפוז, ממנו לא שב.
וכך כותבת נעמי שמר על האיש היוצא לעבודת יומו, וכאילו כתבה את השיר ממש על יוני:
"משני צדי השביל שירת העשבים". מי כיוני ידע להקשיב רב קשב לשירת העשבים.
אחד הבתים בשיר רומז לאקטואליה של התקופה – עליית יהדות חבר העמים
ועליית יהדות אתיופיה, שריגשו כל כך את נעמי שמר. היא ראתה בהם התגשמות החלום
הציוני, שבו האמינה בכל מאודה. "ראיתי נסיכה עולה מן המדבר", רומזת נעמי
שמר לעליית יהודי אתיופיה. "ראיתי גם נסיך מן הצפון הקר", היא רומזת
לעליית יהודי רוסיה. מעל לראשיהם האור והעבים. האור הוא מוטיב מרכזי ומשמעותי
ביותר ברבים משיריה של נעמי שמר – הביטוי לתקווה ולאופטימיות. אך גם כשהעבים
מסתירים את השמש – הם מורידים את הגשם. נעמי שמר מתבוננת בהתגשמות החלום הציוני,
היא מתחברת לתקוותם של העולים לא"י, וגם את התקווה שלהם היא מכנה "לחם
האוהבים".
גם הגעגועים הם לחם האוהבים. הגעגועים הם קשים, אך מבטיחים לנו שלא
נשכח את אהובינו.
נעמי שמר מסיימת את השיר, בדברי תודה לאוהביה ואהוביה. דברי תודה
ונחמה. היא מצווה אותם לזכור את החיים במלאם, על היומיום השגרתי, ועל פסגות החיים
ואירועי השיא: "זכרו את יום החול וגם את ליל החג". והיא מסיימת בהבטחה
אופטימית: "תראו שעוד נדע ימים יותר טובים, וגם נטעם מלחם האוהבים".
הלחן של השיר, מבטא את האופטימיות, את אהבת החיים, את הוויטאליות שכה
אפיינו את נעמי שמר, והיא מנחילה אותם כצוואה ליקיריה.
אני מאמין שאין כמו השיר הזה כשיר פרידה מיוני, איש יקר וחבר אהוב,
שהלך לעולמו.
יהי זכרו ברוך!
זיכרון הצעדים, זיכרון הלחישות
ויד זוכרת יד וכל מיני פגישות
כתוב הרי בחול, כתוב בכוכבים
כי המכאוב הוא לחם האוהבים
מלחם האוהבים נטעם בשניים
מיין הידידות נשוב נגמע
אותה האדמה, אותם שמיים
ועם הזמן תבוא הנחמה
מלחם האוהבים...
ראיתי איש יוצא לעבודת - יומו
ציפור הנחמה פרחה בחלומו
משני צדי השביל שירת העשבים
געגועינו לחם האוהבים
מלחם האוהבים...
ראיתי נסיכה עולה מן המדבר
ראיתי גם נסיך מן הצפון הקר
מעל לראשיהם האור והעבים
ותקוותם היא לחם האוהבים
מלחם האוהבים...
תודה לכם כולכם היום בברית אחת
זכרו את יום החול וגם את ליל החג
תראו שעוד נדע, נדע ימים טובים
וגם נטעם מלחם האוהבים
מלחם האוהבים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
