בפרק י"ד קראנו על הדיאלוג של משה עם האלוהים, בו שכנע משה את
אלוהים לחזור בו מגזירת ההשמדה של עם ישראל. וכך הוא אומר לו, בין השאר: "יְהוָה אֶרֶךְ
אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן
אָבוֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים". פסוק זה דומה מאוד לפסוק
בספר שמות שעל בסיסו אנו מציינים את 13 המידות של הקב"ה. אלא ששם נאמר על הקב"ה
שהוא "רב חסד ואמת". ואילו כאן, משה מסיר את האמת ומסתפק בחסד. מדוע? כנראה
שיש מקרים, שבהם מוטב לוותר על האמת המוחלטת ולהעדיף על פניה את החסד, כאשר הדבקות
המוחלטת באמת עלולה להביא לחורבן.
מה חבל, שבפרק הבא אחריו, פרק
ט"ו, משה עצמו נוהג אחרת, על פי "ייקוב הדין את ההר", כאשר הוא מטיל
גזר דין מוות בסקילה המונית, על אדם שקושש עצים בשבת.
****
מתוך הפרק: "חֻקָּה
אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר... חֻקַּת עוֹלָם
לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה. וְנִסְלַח לְכָל-עֲדַת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי
לְכָל-הָעָם בִּשְׁגָגָה. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר
הַגָּר אִתְּכֶם... הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה
אַחַת יִהְיֶה לָכֶם... וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן-הָאֶזְרָח וּמִן-הַגֵּר
אֶת-יְהוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ".
... אז איך מעם שהנחיל את הרעיונות
הללו לאנושות, יוצאת מוטציה, השולחת אש זרה במסגדים וכנסיות בא"י?
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
