אחד ההישגים הקהילתיים המרשימים של אורטל, הוא המידף. 33 שנים
שבהן מתפרסם בעקביות ובהתמדה עלון שבועי, מדי ערב שבת בשבתו – יש מעט יישובים
היכולים להתהדר בהישג כזה. 33 שנים שהמידף הוא מדורת השבט שלנו, וקשה להגזים
בתרומתו החברתית.
מייסד המידף, או בשמו המקורי – דף אינפורמציה,
היה יוני.
****
בשנים הראשונות של אורטל, יצא עלון חביב שנקרא "ציוץ
ברמה". מעבר לשם היפה והמקורי, הוא באמת היה נחמד. אלא שהוא יצא באופן
בלתי סדיר. מפעם לפעם היה משוגע לדבר ויצאו כמה עלונים, עד שהשיגעון פג והציוץ
השתתק. ואז הייתה משוגעת לדבר ושוב צויץ הציוץ וחוזר חלילה. וגם כשהעלון צייץ,
הדבר לא נעשה באורח סדיר ולבטח לא ברמה שבועית.
יוני, כמזכיר, הבין שאין בכך די. על ההנהגה לשתף את הציבור
במידע שוטף, בזמן אמתי, בתדירות שבועית. לא במקום "ציוץ ברמה" אלא לצדו.
ואכן, דף האינפורמציה – כשמו כן היה. לא היו בו מאמרים, לא היו בו מדורים, לא
הייתה בו גרפיקה. הוא היה דף ובו מידע תמציתי לציבור.
הגיליון הראשון של המידף יצא לאור ביום שישי 20.8.82. הכותרת
הייתה: דף אינפורמציה מס' 1, ללמדך שמדובר בדף ראשון מני רבים, שימוספרו. והנה אנו
כבר במידף מס' 1,540!
עד 1990, לא היה עורך למידף, אלא המזכירים ערכו אותו. בתום
הקדנציה הראשונה שלי בתפקיד, בה באופן מעשי המידף (שעם בחירתי, שלוש שנים קודם לכן,
הענקתי לו את שמו החדש) היה לעלון שבועי, פניתי לרותי טרטוט בבקשה לערוך את
המידף, ולהוציא את עריכתו מדי המזכיר.
נחזור לדף האינפורמציה הראשון. היו אלה שני עמודי סטנסיל ורוד
מהודקים. בראש הדף התנוססה ברכה חמה לאורי ושרית על הולדת רעות.
ומתחתיה, הצהרת הכוונות: "אנו רוצים לנסות ולהנהיג הוצאת דף מדי שבוע
שבועיים ובו לנסות ולעמוד קצת על הקורה בוועדות במשק בכלל".
הניסוח מתאים מאוד לצניעות של יוני ולאנדרסטייטמנט שאפיין
אותו. "אנו" – לא אני. "רוצים לנסות" – זה בסך הכל ניסיון. "מדי
שבוע שבועיים" – אין התחייבות להוציא אותו בכל שבוע. יוני אינו חתום, לא על
הדף בכללותו ולא על אף ידיעה שכתובה בו, וכך בכל המידפים שבעריכתו, עד האחרון,
כולל האחרון. אגב, בגיליון הראשון שערך המזכיר הבא, אין ולו מילת תודה סמלית
למזכיר היוצא. מן הסתם זה אופייני לאישיותו של המזכיר הבא, אך זה היה אופייני גם
לאורטל באותם ימים. היה בנו משהו קשה, "אנשי ההר", שלשמחתי הרבה התרכך
מאוד עם השנים.
אך סמלי, שבמקום מרכזי בדף האינפורמציה הראשון שיוני ערך,
יופיע המידע הבא: "חג המים – מחר, שבת בבוקר, נרד בהמונינו לחנוך את הפעלת
הקו-נוע. הכנסת הקו-נוע (שהייתה גם השקעת ענק) פרצה דרך חדשה לפלחה של אורטל. זו
גם 'המילה האחרונה' של הטכניקה בארץ ו'ייצור מקסים'. כולנו מוזמנים!" פלחה =
כך נקרא אז ענף הגד"ש, ממנו הגיע יוני לתפקיד המזכיר (ובתום התפקיד הוא ייסד
את ענף הכרם). טכניקה = היום היינו משתמשים במילה טכנולוגיה. המילה טכנולוגיה
הייתה קיימת ובשימוש, אך עדין רב היה השימוש במונח המיושן טכניקה.
כאמור, בראשית דרכו היה המידף אינפורמטיבי בלבד. תהליך הפיכתו
לעלון היה הדרגתי. המאמר, או מאמרון, הראשון שהתפרסם בו, שלא היה מידע אלא מסר
לציבור, היה של יעל גל, או אם לדייק יותר – יעל איתן, הגזברית. תחת הכותרת "כמה
מילים על כסף לכבוד כניסת השבת", קראה הגזברית לחברים לחוס על כספי
הציבור, לחסוך, להתייעל ולהפסיק לבזבז, והמחישה את קריאתה במספר דוגמאות. המאמר
התפרסם כשנה ורבע לאחר צאת הגיליון הראשון, ב-18.11.83.
יוני השאיר טביעות אצבעות רבות באורטל. אחת
החשובות והיפות שבהן היא המידף.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
