הבלוג של אורי הייטנר

מעולם לא היו לי טענות כלפי הדרוזים בגולן, על הפוזה הפרו-סורית כביכול שהציגו בפומבי ועל זיוף התשוקה להמיט על עצמם את הדיקטטורה הסורית. גם בימים הקשים של המאבק על הגולן, כאשר הפוזה הזאת פגעה בנו קשות, התייחסתי אליה בהבנה.

אל לנו להלין על הדרוזים, טענתי, אלא רק על עצמנו, על מדינת ישראל. אנו שידרנו להם שישראל הינה משענת קנה רצוץ בעבורם, שאי אפשר לסמוך עליה לטווח רחוק, ולכן אין להם מוצא זולת שיקול דעת פרגמטי, על פיו תמיכה מן השפה אל החוץ בסוריה משרתת את האינטרס שלהם יותר מהזדהות פומבית עם ישראל.

האינטרס שלהם הוא קודם כל האינטרס הדרוזי, ובצדק. הדרוזים אינה מגדירים עצמם כלאום אלא כעדה דתית. הדת הדרוזית היא דת סודית, הידועה רק ל"דתיים" – אותם יודעי ח"ן שהצטרפו לדתיוּת וקיבלו על עצמם חיי דת. כלפי כלל העדה, יש מספר מוגבל של מצוות מחייבות, הגם שאסור להם לדעת את סודות הדת. אחת החשובות שבהן היא מצוות ההישרדות, מעין גרסה מרחיקת לכת של ה"דינא דמלכותא דינא" שלנו, על פיה הדרוזים מחויבים להיות נאמנים שבנאמנים למדינה שבה הם חיים ולשלטון השורר בה, כדי לזכות בהגנה. לכן, הדרוזים בישראל נאמנים למדינה ומשרתים בצה"ל. לכן הדרוזים בסוריה היו נאמנים לשלטון אסד (מה שהפך אותם היום, שלא בטובתם, לצד במלחמת אזרחים). מכאן, ניתן היה לצפות מהדרוזים בגולן להיות נאמנים למדינת ישראל, השולטת בגולן.

ואכן, לאחר שחרור הגולן, זאת הייתה הגישה של הדרוזים בגולן (זולת המיעוט הקטן שמאז ועד היום מזדהה עם הלאומיות הסורית, אף שזו לאומיות מומצאת, כפי שאנו נוכחים בשנים האחרונות). הם קיבלו בשמחה את המתיישבים בגולן, חגגו את יום העצמאות וביקשו את סיפוח הגולן לישראל ואת גיוסם לצה"ל.

המהפך בעמדתם התחולל בעקבות ההחלטה לסגת מסיני. החלטה זו גרמה להם לתחושה שישראל אינה רצינית בכוונותיה כלפי הגולן, ולמרות שהקימה יישובים בגולן, השלטון הישראלי בגולן הוא זמני. הרי גם בסיני הוקמו יישובים ונשמעו אמירות כמו "לעולם" ו"טוב שארם א-שייך בלי שלום על שלום בלי שארם א-שייך" וכו'. ואם ישראל נסוגה מסיני, היא עלולה לסגת מהגולן. ואם היא עלולה לסגת מהגולן, בעוד שנה, חמש שנים או עשרים שנה, מצוות ההישרדות מחייבת להימנע מהזדהות עם השלטון הזמני, שעלולה להתנקם בהם לאחר הנסיגה ובבני עדתם ובני משפחותיהם כבר עתה.

שיקול פרגמטי וקר, הביא אותם למסקנה שהזדהות עם סוריה היא בעבורם win-win. אם תהיה נסיגה, הם לא יואשמו בבגידה ולא יאונה להם כל רע. אם לא תהיה נסיגה – הם ייהנו מהדמוקרטיה הישראלית, מהחירות ומהשגשוג הכלכלי, ואיש לא יבוא עמם חשבון על תמיכתם בסוריה.

זהו שיקול הגיוני ונכון. אין סיבה שהדרוזים יהיו יותר ציונים מממשלות ישראל. עליהם לשקול את השיקול הדרוזי – והיה זה שיקול הגיוני. עובדה – ממשלות ישראליות אכן ניהלו מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן וחלק ממנהיגי ישראל היו אובססיביים בניסיון להביא לנסיגה כזאת. עובדה זו חיזקה את הדרוזים בעמדתם והוכיחה להם את צדקתם; את תובנתם שישראל אינה מדינה רצינית ואי אפשר לסמוך עליה לטווח רחוק.

על כך נוספה השגיאה הישראלית של כפיית תעודות הזהות. עוד בטרם ישראל השלימה את הנסיגה מסיני, היא סיפחה את הגולן לריבונות ישראל. הדרוזים לא ראו בצעד זה סיבה לבטוח בישראל וברצינות כוונותיה. ודווקא אז, בצעד כוחני האופייני כל כך לשר הביטחון אריק שרון, שהתעלם מהאזהרות של המומחים, צה"ל קיבל הוראה לכפות בכוח על הדרוזים את האזרחות הישראלית, במקום להודיע להם שקיימת לשכה של משרד הפנים בקצרין ומי שרוצה מוזמן לסור אליה ולהתאזרח. אילו נהגנו בחכמה, אין זה מן הנמנע שבתהליך איטי רוב הדרוזים היו מקבלים על עצמם את האזרחות. כיוון שהלכנו עם הראש בקיר, יצרנו התנגדות דרוזית נחושה, שביתה כללית ארוכה ומיני אינתיפאדה. הפרשה הזאת גרמה לעוינות מיותרת, ששיאה – החרם הדתי על הדרוזים שבחרו באזרחות ישראלית.

מי כמונו, תושבי הגולן, יודעים עד כמה הדרוזים אינם רוצים בשלטון סוריה. יחסי השכנות בינינו לבין הדרוזים טובים, לאורך כל התקופה חשנו ביטחון רב להסתובב בכפרים הדרוזים, לאכול במסעדותיהם, לסחור עמם. בשיחות פרטיות, שאינן גלויות לתקשורת, למדנו מהם על פחדם מפני הנסיגה, שתחזיר אותם לימי הדיקטטורה והפיגור הכלכלי ועל כך שדווקא הפחד מפני הנסיגה גורם להם לזייף תמיכה בה. וקיבלנו זאת בהבנה.

הדרוזים בגולן הקפידו על גישה בדלנית ונמנעו משיתוף פעולה מוסדי עם ישראל ועם ההתיישבות בגולן. כמנהל המתנ"ס ניסיתי בדרכים שונות ליצור שיתופי פעולה ואף להקים שלוחת של המתנ"ס בכפרים הדרוזים, אך לרוב לא מצאתי פרטנרים (למעט הצטרפותם של הכפרים הדרוזים לליגות הכדורגל והכדורסל של המתנ"ס).

היום, הדרוזים פתוחים לאין ערוך לפרוץ את חומת הבדלנות, ובשנים האחרונות נוצרו שיתופי פעולה הדוקים ונרחבים בין המועצה האזורית גולן לבין המועצות הדרוזיות, בנושאי חינוך, השכלה, מדע, איכות הסביבה ועוד. המועצה האזורית גולן העבירה ביוזמתה שטחים נרחבים למועצות הדרוזיות, כדי לפתור את מצוקת השיכון שלהם. סיבה אחת לשיפור הדרמטי ביחסים, היא היוזמה של המועצה האזורית גולן, של ראש המועצה אלי מלכה וסגנו ירון דגן המוביל את התחום. אך הסיבה השניה, ובעיניי העיקרית, היא השינוי הדרמטי שנוצר בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה.

התפוררותה של סוריה, והעובדה שהתמיכה העקבית והאקטיבית של הדרוזים בסוריה בשלטון הדיקטטורי האכזר של שושלת אסד הפכה אותם מועמדים לג'נוסייד, החלה לסדוק את גישתם הפרו-סורית לכאורה, של הדרוזים בגולן. הם יותר ויותר מבינים, עד כמה האינטרס המובהק שלהם הוא שהגולן יישאר ישראלי. הם מבינים שסכנת הנסיגה מהגולן חלפה כמעט לחלוטין. הם גם מבינים איזה גיהינום היה צפוי להם אילו ישראל נסוגה מהגולן.

לכן הם נפתחים בהדרגה לשיתוף פעולה מוסדי עם ישראל. לכן בחלק מן הכפרים הוסר החרם הדתי על הדרוזים שבחרו באזרחות ישראלית.

אבל הדרוזים זהירים מאוד, והשינוי איטי מאוד. וחבל.

הגיע הזמן. הגיע הזמן שהדרוזים יצאו מהארון, יחדלו לזייף סוּריוּת, יזדהו בגלוי כישראלים החותרים להנצחת הריבונות הישראלית על הגולן. עד היום המוסדות האזוריים נמנעו מלדבר עם הדרוזים על הסוגיה הזאת והסתפקו בהפשרת היחסים ויצירת שיתוף הפעולה האזרחי. הגיע הזמן, בעדינות הראויה, להעלות את הנושא על סדר היום. הגיע הזמן שהדרוזים בגולן יאמצו את הקו של הדרוזים בכרמל ובגליל וינקטו בצעד שהם נקטו לפני 67 שנים.

* "שישי בגולן"