הבלוג של אורי הייטנר

מהי הפוליטיקה הישנה, בעיני מי שהלכו שבי אחרי הבטחות "הפוליטיקה החדשה" של יאיר לפיד? פוליטיקה של ניצול משברים לאומיים לעשיית הון מפלגתי ואישי. פוליטיקה של העדפת האינטרס המפלגתי והאישי על האינטרס הממלכתי. פוליטיקה של העדפת האמירה המשרתת את המפלגה והאגו על אמירת האמת. כל אלה מאפיינים את התנהגותו של לפיד מאז חתימת הסכם הגרעין האיראני.

מדיניותו של נתניהו בנושא האיראני ראויה לדיון ביקורתי, ובלבד שיהיה זה דיון של אמת. דיון ראוי על דרכו של נתניהו בנושא האיראני, יתמקד בבחירתו האסטרטגית להעדיף את האופציה המדינית על הצבאית, לסיכול התגרענותה של איראן. מי שאינו סבור שהבחירה הזאת שגויה ונכון היה לפעול בדרך צבאית, ולפיד אינו טוען זאת – אין לו על מה להלין על מדיניותו של רוה"מ.

מדיניותו של נתניהו הניבה הישגים רבים, ובראשם העובדה שאיראן עדין אינה גרעינית. הוא הצליח להעלות את הבעיה האיראנית לראש סדר היום העולמי. הוא הצליח להוביל את העולם החופשי להטיל משטר סנקציות חמור על איראן, שחנק את כלכלתה והביא אותה לשולחן המו"מ.

כאן הכל השתבש, כאשר תחת לנהל מו"מ תקיף על ביטול תכנית הגרעין האיראנית תמורת הסרת הסנקציות, הוביל אובמה בנחישות חסרת מעצורים מו"מ להסכם בכל מחיר. מו"מ בין שני צדדים, שאחד רואה בהסכם כלי לקידום מטרותיו והשני רואה את המטרה בעצם ההסכם, חייב להסתיים בהסכמים מודל מינכן 1938 ווינה 2015. האם ניתן להאשים בכך את נתניהו? האם באמת מישהו סביר שמערכת יחסים שונה בין נתניהו לאובמה הייתה משנה את מדיניותו של אובמה, שראה בעצם ההסכם את הישגו הגדול ומורשתו המדינית; את הצדקת פרס נובל ל"שלום בדורנו" שהוא השיג?

השאלה המרכזית שעלינו להציב, היא מה עושים הלאה. על ישראל לדבוק בדוקטרינת בגין, על פיה חובתה של ישראל לסכל התחמשות גרעינית של כל מדינת אויב. יש לפעול בשתי דרכים במקביל. דרך מדינית של ניסיון להגיע להסכמות עם ארה"ב על ביטול ההסכם בעקבות הפרתו בידי האיראנים (ואין ספק שההסכם יופר, הרי אין אדם רציני שמאמין בסיפור ההזוי על "גרעין איראני לצרכי שלום") ובמקביל הכנת צה"ל לסיכול הגרעין האיראני בדרכים צבאיות.

על כך ראוי לגבש הסכמה לאומית רחבה, רצוי בממשלת אחדות לאומית, או למִצְער – לגבש הסכמה בין הממשלה והאופוזיציה על הוצאת הנושא מתחומי המאבקים הפוליטיים. אך זאת ניתן לעשות בפוליטיקה אחרת, לא בפוליטיקה של דיג במים עכורים; הפוליטיקה הישנה מבית מדרשו של יאיר לפיד.

קריאתו של לפיד להקים ועדת חקירה ממלכתית הורידה לשפל את התנהגותו הבלתי ממלכתית. כל נושא ועדות החקירה השיפוטיות פשט את הרגל, אך הקמת טריבונל שיפוטי לחקירת מדיניותה של ממשלה נבחרת, אינה אלא חתירה תחת אושיות הדמוקרטיה.

* "ישראל היום"