על מה נסובה המחלוקת המהותית, בשאלת הריסת הבתים בבית אל? על השאלה, האם
בית אל היא במדינת ישראל.
לא, אין זו מחלוקת בין מי שתומכים בבניה למי שתומכים בהריסה, כפי שמציג
את הדברים הימין הקיצוני. כי מי שרוצה, באמת ובתמים, לראות את בית אל כחלק ממדינת ישראל,
צריך לשאוף לכך שחוקי ישראל יחולו על בית אל, שחוקי הבניה יחולו על בית אל, שכיבוד
החוק ומערכת המשפט יכובדו בבית אל וששוטרי משטרת ישראל הנכנסים לבצע את מלאכתם בבית
אל לא יותקפו באלימות כאילו היו אויב שפלש לתחומם.
אף שבדרך כלל איני חסיד של פרסונליזציה למחלוקות הפוליטיות, במקרה הזה
בולטים שני אישים העומדים משני צדי המתרס. מצד אחד נפתלי בנט ומצד שני משה בוגי
יעלון. שני האישים הללו תומכים בכל לבם בהתיישבות בבית אל. אבל כל אחד מהם מייצג
מהות ותרבות אחרת לגמרי. יעלון מייצג את הממלכתיות, את האחריות הלאומית, את הדמוקרטיה
ושלטון החוק, את המהפכה הציונית שהפכה את העם היהודי מפזורת קהילות בגולה לאומה
ריבונית. נפתלי בנט מייצג את האנרכיה, את הפלגנות, את התפוררות הריבונות הלאומית
לשבטיות, את "בימים האלה אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". יעלון
מייצג את "מוראה של מלכות", בנט מייצג את "איש את אחיו חיים בלעו".
תמיכתם של שרים בממשלה, מן הליכוד ומן הבית
היהודי, ובראשם נפתלי בנט, בהפרת חוק, במפירי חוק, במי שתקפו באלימות את שוטרי
משטרת ישראל, היא התנהגות אנטי ממלכתית, המתאימה למדינת עולם שלישי, לא למדינת חוק
דמוקרטית מסודרת. זו שערוריה ממדרגה ראשונה.
יש לחזק את ידיו של שר הביטחון בוגי יעלון, הנוהג
באחריות ממלכתית, מגן על הדמוקרטיה ואינו נרתע מהאיומים.
אני מתנגד והתנגדתי תמיד לאקטיביזם השיפוטי, כלומר
להתערבות של בית המשפט בנושאים פוליטיים שבתחום סמכותן של הרשויות הפוליטיות,
הכנסת והממשלה.
מדיניות ההתיישבות היא סוגיה פוליטית מובהקת,
ולבית המשפט אין אמירה בנוגע לה.
יש לציין, שבית המשפט העליון, לאורך כל השנים,
כולל בתקופות האקטיביסטיות ביותר של נשיאות ברק, הקפיד לכבד את הסמכות של המוסדות
הנבחרים בנושא התיישבות, ודחה את הניסיונות הרבים לכפות עמדה פוליטית המתנגדת
להתיישבות, באמצעות בית המשפט.
כל הניסיונות לגרור את בית המשפט לשלילת חוקיות
ההתיישבות ביו"ש נדחו, ולא בכדי חיים שם היום 400,000 ישראלים. עם זאת, בית
המשפט התערב ובצדק, במקרים נקודתיים ונדירים, של התיישבות על קרקע פרטית של
פלשתינאים ושל בניה בלתי חוקית. הסוגיות הללו אינן פוליטיות, אלא סוגיות משפטיות
מובהקות, וחובתה של הרשות המבצעת לציית להחלטות בית המשפט. מרגע שפסק בית המשפט את
הכרעתו הסופית – חובה הן על הרשויות והן
על האזרחים לציית לפסיקתו, גם אם הם משוכנעים שהיא שגויה. יש מקום לביקורת על
החלטות בתי המשפט, הרי גם השופטים הם בני אדם ועלולים לטעות. אולם את פסיקות בית
המשפט יש לכבד, אם איננו רוצים להידרדר לאנרכיה.
מועצת בית אל, איילת שקד, ציפי חוטובלי ואחרים, הוציאו הודעות לתקשורת, בתגובה
לפסיקת בג"ץ, המורה להרוס את הבתים הבלתי חוקיים בבית אל, ובהן הבטיחו שהבניה
בבית אל תימשך. זה בסדר גמור, ובלבד שהבניה תעשה על פי חוק.
* "ישראל היום"