לעיל"א – לעולם ילמד אדם, היא עמותה, העוסקת בהתחדשות יהודית
בגליל (פועלת כחלק ממרכז "יובלים"). כשניהלתי את מרכז
"יובלים", הייתי יו"ר העמותה. אחד ממקורות המימון הקבועים של
העמותה, היה קיבוץ שמיר. התרומה שלו לא הייתה בשמים ולא הייתה המקור העיקרי
לפעילותנו, אך היא בהחלט תרמה והייתה חשובה. כמובן שרציתי סכום גבוה יותר, אך לא
היו לי כל טענות. להיפך, הייתה לי הערכה רבה על התרומה, כיוון שידעתי כמה מוסדות
חינוך, תרבות ורווחה, עמותות וארגונים בגליל, נהנים מתמיכת קיבוץ שמיר.
בראש ועדת התמיכות של הקיבוץ עמד מזכיר הקיבוץ, שריכז את כל הבקשות
והוביל את קבלת ההחלטות. איני יודע מה סכום התרומות השנתי של הקיבוץ, אבל אני יודע
שמדובר בהרבה כסף.
למה קיבוץ שמיר עושה זאת?
ראשית, כי יש לו. הקהילה מקבלת מהעסקים המצליחים הכנסות רבות, והיא
יכולה להרשות לעצמה.
אך לא כל מי שיכול להרשות לעצמו בוחר לתרום. התרומה היא בחירה
ערכית. הבחירה הערכית היא האמירה, שמי שזכה ויש לו, נושא באחריות חברתית ויקדיש חלק
ממה שיש לו לטובת הכלל, לצרכים שמחוצה לו.
****
ואנחנו?
אנחנו לא שמיר. אפשר לומר באופטימיות, שעדין איננו שמיר... ואפשר
לציין בריאליות שאנו רחוקים מלהיות שמיר.
אבל מצבנו טוב, והוא טוב יותר מכפי שהיה אי פעם. אפשר בהחלט לומר,
שאנו קיבוץ שיש לו. וכשיש לנו, מן הראוי שלא נצטמצם בדל"ת אמותינו, אלא נישא
באחריות חברתית למה שמעבר לנו. לא בסדרי גודל המתאימים לשמיר, אך בסדרי גודל
המתאימים לנו.
בכוונתי להעלות במזכירות את ההצעה הבאה:
בכל שנה שתהיה בה חלוקת רווחים - 5%
מהרווחים המוקצים להשקעה בקהילה (כלומר בניכוי הרווחים המחולקים לחברים), יוקדשו
לתרומה.
אני משוכנע, שהתרומה לאורטל, התרומה החינוכית לילדינו והסיפוק ממנו
נהנה מי שנותן, גדולים לאין ערוך מהמחיר של צמצום מסוים בסכום המוקדש להשקעה, בגין
המעשר הזה.
****
ברצוני להתייחס לשתי תגובות שנאמרו לי, בעקבות דבריי באסיפה בנדון.
אמירה אחת הייתה, שהתרומה היא עניין של הפרט ולא של הקהילה; יש לעודד
את החבר לתרום ולא לקחת את האחריות במקומו.
למה להעמיד את הדברים זה מול זה? התרומה של הפרט חשובה מאוד וכך גם
התרומה של הקהילה. אנו קהילה שיתופית, המתפרנסת באופן שיתופי, מקורותיה הם פרי
המאמץ המשותף שלנו, ושימושיה הם על פי הערכים שלנו. מי שבחר בחיי שיתוף, בחר בחיים
שיש בהם סולידריות עם הזולת, מחויבות לכלל, ולא התרכזות רק בעצמי. אם כך כפרט
בקהילה, מדוע שלא יהיה כך כקהילה כלפי החברה הסובבת.
תרומה של הקהילה לא תבוא על חשבון התרומה של הפרט, אלא להיפך – תעודד אותה.
בדיוק כפי שהשותפות המאורגנת רק מחזקת את הנכונות של הפרט להירתם ולתרום מזמנו
וממרצו, לטובת הקיבוץ, ולא פחות מכך, לטובת חבריו. ההירתמות של החברים לעזרת
חבריהם ושכניהם בעתות אבל ולידה, חתונה ובר מצווה, מחלה ומעבר דירה וסתם בשגרה,
אינם נפגעים כתוצאה מכך שהקיבוץ כמערכת ממוסדת מטפלת בכך. להיפך, ההירתמות הרבה
יותר גדולה ומשמעותית מאשר בין שכנים בחברה לא שיתופית.
כך יהיה גם בנוגע לתרומות. כאשר התרומה היא מרכיב משמעותי באורח החיים
של הקהילה, היא תהיה מרכיב משמעותי בחיי חבריה.
אמירה שניה שנאמרה לי, היא שתרומה אינה דווקא בכסף, ולא פחות חשובה
מכך העשיה ההתנדבותית, המעשית. אני מסכים ואף אגדיר זאת אחרת – העשיה ההתנדבותית
חשובה יותר. אך אין הדברים באים זה על חשבון זה. יש חשיבות גם בתרומה כספית. גם
כאן, התרומה הכספית לא תקטין את התרומה ההתנדבותית, אלא להיפך – דרך חיים ואורח
חיים של תרומה, ישפיעו על כל מערכות החיים.
****
אנו מחנכים את ילדינו לאכפתיות ולתרומה וגאים בהם כאשר הם נוהגים כך.
ילדינו קוטפים תפוחים ותורמים את הפדיון, עורכים את היריד הגדול ותורמים את הפדיון
ועוד. התרומה היא חלק מהמערך הערכי עליו אנו מחנכים את הילדים והנוער.
אין חינוך כמו דוגמה אישית. כאשר ילדינו גם יראו שהקהילה תורמת
מרווחיה, המסר החינוכי יועצם ללא הכר.
****
בקרוב תעלה הצעתי לדיון במזכירות ובאסיפה.
מהיכרותי עם חברי אורטל ועם ערכי אורטל, אני משוכנע שהיא תתקבל.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
