בן אדם /
קולות רבים
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 16.8.15
הרבנות הראשית עמדה בשבוע החולף במרכז הדיון הציבורי, בעקבות הקמת רשת
גיור אלטרנטיבית, בהובלת כמה מחשובי הרבנים בציונות הדתית, שלא יכלו להשלים עוד עם
ההתנהלות הקיצונית, המסתגרת והמתעללת של הרבנות בעולים מחבר העמים, שאינם מוגדרים
יהודים על פי ההלכה. הצעד הזה הוא מעט מדי ומאוחר מדי. אילו הייתה בישראל הנהגה
רוחנית אמתית, היודעת להתעלות לגודל השעה ולקבל החלטות אמיצות על פי טובת עם ישראל
והיהדות, היא הייתה מוצאת את הדרך ההלכתית להכיר בכל העולים מחבר העמים, על פי חוק
השבות, כיהודים לכל דבר. הרי עצם העובדה שחלה התעוררות ציונית כזאת בקרב תפוצה
שיהדותה דוכאה במשך 70 שנות משטר סובייטי, היא התגלמות המושג "נצח ישראל לא
ישקר". ובאין הנהגה רוחנית כזאת, האדמיניסטרציה הרבנית החרדית, שהשתלטה על
הרבנות, מתיישרת עם הקו הקיצוני ביותר, השמרני ביותר, המסתגר ביותר, הפחדני ביותר,
שבויה ביום קטנות ואינה מתעלה לגודל השעה.
כמה הידרדרה הרבנות הראשית מאז הקמתה בידי הרב קוק. אני מאמין, שאם אישיות
רוחנית דגולה כמו הרב קוק הייתה עומדת בראש הרבנות, הדברים היו נראים אחרת לגמרי.
בעוד יומיים, בג' באלול, ימלאו 80 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בעוד
שבועיים, בט"ז באלול, ימלאו 150 שנים להולדתו.
הרב קוק היה מנהיג רוחני משכמו ומעלה, פוסק הלכתי חשוב, מקובל והוגה
דעות. החוגים השולטים היום ברבנות, היו יריביו הגדולים, שרדפו אותו עד חורמה,
בעיקר בשל דרכו הציונית ויחסו לחלוצים החילונים.
יש לציין, שיחסו לחלוצים לא נבע מסובלנות או פלורליזם במובן הליברלי
מערבי, של "חיה ותן לחיות" או כבוד לבחירתם בחילוניות. תמיכתו בהם נבעה
מהשקפת עולמו הדתית. הוא ראה אותם כמי שמחוללים את המעשה הדתי והלאומי החשוב ביותר
בתקופה – יישוב ארץ ישראל, בניית הלאומיות היהודית, הקמת המדינה שבדרך, הגנה על הארץ
ועל תושביה, החייאת השפה העברית וכד'. מבחינה דתית, הוא ראה בהם את מחוללי הגאולה
ובמעשיהם – אתחלתא דגאולה. את החילוניות שלהם הוא הגדיר "המרד הקדוש",
מתוך הבנה שללא המרד, הם היו ממשיכים בפאסיביות הגלותית, ולא היה ביכולתם לחולל את
המהפכה הציונית. את עצם אורח חייהם החילוני, כשלעצמו, הוא לא קיבל, וראה כחטא. אך
הוא ראה כחטא חמור לא פחות את הדבקות בגולה, את ההתנגדות לציונות ואת השנאה של
החוגים החרדיים כלפי הציונים החילונים. הוא ציפה והאמין, שלעתיד לבוא, הכל יחזרו
בתשובה. החרדים יהפכו לציונים והחילונים יהיו לשומרי מצוות. אולם בתקופתו, הוא אמר
בפירוש שהוא מעדיף את החלוצים החילונים, המתחברים באהבה לענייני כלל ישראל ולארץ
ישראל ונוטלים אחריות על תחיית האומה וטען שנפשם מתוקנת יותר משל אלה המגדירים
עצמם "שלומי אמוני ישראל".
גישתו לציונות היא חלק מן התפיסה הכוללת שלו, לפיה האלוהות באה לידי
ביטוי בדרכים שונות, שקיום המצוות היא אחת מהן. גם ההומניזם הליברלי האוניברסלי מביא
לידי ביטוי חלק מן האלוהות, ובוודאי הציונות, בניין הארץ. החתירה שלו הייתה
להתמזגות כל הביטויים החלקיים הללו לשלמות אחת.
הרב קוק כיבד את הציונים החילונים ובמיוחד את החלוצים החילונים, אך
הוא לא קיבל את הציונות כחילונית. בציונות החילונית הוא ראה שלב בדרך לגאולה, ולכן
הוא ראה בה מעשה דתי. בהרצל הוא ראה את המשיח – משיח בן יוסף, כלומר המשיח העוסק
בגאולה הפיסית של עם ישראל, ומקדים את בואו של משיח בן דוד, שיביא את הגאולה
הרוחנית.
הרב קוק היה חדשן גדול. בניגוד לסיסמת האורתודוכסיה – "חדש אסור
מן התורה", שאותה טבע החת"ם סופר, סיסמתו הייתה "הישן יתחדש והחדש
יתקדש". הוא היה פתוח מאוד למודרנה, וקיבל אף את תורת האבולוציה של דרווין, שלתפיסתו
היא השתלבה עם האמונה היהודית. אני משוכנע, שגישתו לסוגיית הגיור, הייתה הפוכה
לגישתה של הרבנות הנוכחית, הדבקה בדרכו של החת"ם סופר ולא בדרכו של הרב קוק.
הגותו של הרב קוק עצומה הן ברוחב ממדיה והן במגוון התחומים בהם עסק.
הוא לא כתב ספרים באופן מסודר, וכבר 80 שנה תלמידיו מנסים לסדר את הגותו ולפרסמה
כספרים. הוצאו כבר עשרות ספרים ועוד רבה המלאכה.
הרב קוק היה גם משורר. בשנים האחרונות, הולחנו רבים משיריו ואף יצא
תקליט עם שיריו המולחנים, אולם למרבה הצער הם כמעט אינם יוצאים מתחומי הציונות הדתית
אל הציבור הרחב, וחבל. אולם השיר שאותו נשמע היום, יוצא דופן בכך שזכה לחשיפה
תקשורתית.
באחד מימי שישי, השמיעו ידידיה מאיר וסיוון רהב מאיר, בתכניתם המצוינת
"סופשבוע זוגי" בגל"ץ, את ביני לנדאו בשיר "כנפי רוח",
שאני מעדיף את שמו השני "בן אדם". השמעת השיר עוררה תגובות רבות של
התלהבות והתרגשות. ידידיה מספר שמעולם לא הגיעו תגובות רבות ונלהבות כאלו, על
אייטם כלשהו בשידורם. מאז הם מרבים להשמיע את השיר, והוא מושמע גם בתכניות אחרות.
אנו נאזין לשיר בביצוע אחר, של להקת "קולות רבים", מתוך
קליפ שצולם בחזרה של הלהקה. להקת "קולות רבים" מורכבת מזמרים ונגנים
אנשי קהילות התפילה המתחדשות הפזורות ברחבי הארץ ופועלות מזה עשור וחצי. הקהילה
הראשונה הייתה "ניגון הלב" בנהלל, ובעקבותיה קמו עוד קהילות רבות, כמו "בית
תפילה ישראלי" בתל-אביב ועוד. להקת "קולות רבים" מבצעת שירים וניגונים
מן המקורות או שירים המתכתבים עם המקורות, הנהוגים בקבלות השבת ובחגים בקהילות
התפילה. רבים מן הניגונים הולחנו בידי חברי הקהילות, שרבים מהם חברים גם בלהקה.
אולם את "בן אדם" הלחינה לפני כעשרים שנה, תלמידה באולפנת
"סגולה", אביגיל עוזיאל.
המנגינה הזאת החלה להתנגן בשנים האחרונות במניינים של הציונות הדתית,
במנייני הרב קרליבך ובקהילות התפילה המתחדשות, עוד טרם פרסומה בתקשורת.
השיר אינו פונה ליהודי דווקא, אלא לבן האדם. אין זה מקרה. הדבר מתאים
מאוד להשקפת עולמו האוניברסלית של הרב קוק. בימים אלה, של קנאות לאומנית מסתגרת
בקרב חלק מן הציונות הדתית מצד אחד, ושל טשטוש ההבדל בין אוניברסליות
לקוסמופוליטיות בקרב גורמים בשמאל הפוסט ציוני, ראוי להציג את גישתו של הרב קוק,
ששילבה בין לאומיות, דתיות ואוניברסליות. למרבה הצער, תורתו של הרב קוק מסולפת הן
בידי חלק ממי שרואים עצמם כתלמידיו ומספחים אותו לגישתם הבדלנית, והן בידי אנשי
שמאל הבוחרים לסלף את הגותו ולהציגה כקנאית, כדי להבאיש את ריחם של יריביהם
הפוליטיים. אלה ואלה, מסתמכים על אמירות אלה או אחרות של הרב קוק, מתוך האוקיינוס
הרחב של יצירתו, המוצאות מהקשרן, ולבטח אינן מבטאות את דרכו.
הרב קוק כתב, למשל, את השורות הבאות, המדגימות את שיטתו האוניברסלית:
"אַהֲבַת כָּל הַמַּעֲשִׂים
כֻּלָּם - הִיא קוֹדֶמֶת לְכָל.
אחר כך אַהֲבַת כָּל הָאָדָם,
אַחֲרֶיהָ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל".
השיר "בן אדם" או "כנפי
רוח" הוא פיוט מעורר השראה, מתוך ספרו של הרב קוק "אורות הקודש".
יש בו מסר של עילוי האדם, של אמונת האדם בכוחו להעפיל לפסגות גבוהות, בזכות כוחו
הרוחני, המוסרי, בזכות כנפי הרוח שלו. הוא רק צריך להאמין בעצמו, להאמין בכוחו
המוסרי. אם רק ידרוש אותו – ימצא אותו מיד.
בן אדם, עלה למעלה עלה,
כי כח עז לך.
יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.
אל תכחש בם פן יכחשו לך.
דרוש אותם - וימצא לך מיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
