הבלוג של אורי הייטנר

"זה רק גרפיטי". מכירים את הטיעון הנבזי הזה, שם החיבה לפשעי שנאה שלא הסתיימו בקיפוח חיי אדם?

"זה רק גרפיטי", נאמר על הכתובת הנוראה על הקיר "מוות לערבים", התרגום לעברית של הכתובת הנוראה "מוות ליהודים" שהצעידה פורעים חוליגנים לפוגרומים באבותינו באירופה ובארצות ערב. "זה רק גרפיטי" נאמר על הכתובת "מוחמד חזיר" על קירות מסגדים, שנועדה ליצור פרובוקציה כדי להצית מלחמת דת, מלחמת גוג ומגוג שתפיל את השלטון הציוני ותעלה תחתיו את הזוועה הכהניסטית המתהדרת בשמות חיבה כמו "מלכות יהודה". "זה רק גרפיטי" נאמר כאשר לצד הכתובת היה גם ניסיון הצתה של מסגד, כנסיה או בית מגורים, שלא הצליח.

אולם במקום בו מופיע גרפיטי "מוות לערבים" במערכה הראשונה, ישרפו תינוקות וכנסיות במערכה השלישית. זה המדרון החלקלק של פשעי השנאה.

פרק י"ט עוסק בערי המקלט. התורה, שנכתבה בעידן שבו נקמת הדם הייתה חוק טבע שאי אפשר עדין לבטל אותו, עידנה אותה בהבחנה בין רוצח בדם קר להורג בשוגג, ובמתן מקלט להורג בשוגג.

ואיך התורה מגדירה רצח בדם קר? "וְכִי-יִהְיֶה אִישׁ שֹנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת". זה המדרון החלקלק של פשע השנאה. כאשר איש שונא לרעהו במערכה הראשונה, הוא יקום עליו ויכהו נפש במערכה השלישית.

אותו שונא שהיה לרוצח, מקבל את העונש החמור ביותר – מוות בנקמת דם. הרוצח במזיד שנמלט לעיר המקלט יוסגר לידי הנוקמים. "לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וּבִעַרְתָּ דַם-הַנָּקִי מִיִּשְֹרָאֵל וְטוֹב לָךְ". היום אנו שוללים כמובן נקמת דם ואף שמפעם לפעם עולה הצעת חוק פופוליסטית כזאת, אנו שוללים גם את עונש המוות. אולם גם היום רצח הוא העבירה החמורה ביותר, שיש להענישה בעונש החמור ביותר – מאסר עולם.

אולם מן הראוי שלא נמתין למערכה השלישית של פשע השנאה, אלא נעצור את השונא במעלה המדרון החלקלק. גם אם לשם כך יש להפעיל צעדים דרקוניים, כמו מעצרים מנהליים.

נכון, התורה קובעת בפרק שלנו כללים מחמירים מאוד להרשעה: "לא-יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל-עָוֹן וּלְכָל-חַטָּאת. בְּכָל-חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא, עַל-פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל-פִּי שְׁלשָׁה-עֵדִים יָקוּם דָּבָר". אולם ראוי להבחין בין הכללים המחמירים להרשעה, לבין הכללים למניעה.

כאשר מדובר בפצצות מתקתקות, יש להעדיף את חיי הקורבן הבא, על פני הדקדקנות המשפטית.