הבלוג של אורי הייטנר

כל חקלאי ישראלי בארץ ישראל, כלומר כמעט כל עם ישראל, נדרש לעלות עם ביכורי פרי אדמתו לבית המקדש ולהגיש את הטנא לכוהן. בטקס העלאת הביכורים, אומר מגיש הביכורים את הטקסט הבא:

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

קיצור תולדות עם ישראל בחמישה פסוקים. דרך להציב את פרי עמלו האישי של הפרט, בפרספקטיבה רחבה של היותו חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל. דרך להנחיל את הסיפור ההיסטורי מדור לדור.

לאחר חורבן הבית, כאשר חז"ל עיצבו את סדר פסח, כתחליף לקורבן הפסח, ומיקדו אותו במצווה לספר ביציאת מצרים, הם בחרו בטקסט הזה כטקסט היסודי של הסדר, לב ה"מגיד". בהוראות ההפעלה לסדר פסח במשנה, אנו מצווים לדרוש "ארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה". והנה, בניגוד מפורש להלכה, עצרו עורכי ההגדה את פרשת ביכורים ("ארמי אובד אבי") ב"וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" והשמיטו את הפסוק האחרון: "וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". למה? נוסח ההגדה הוא גלותי, הוא מקבע את תודעת הגלות ואת הציפיה לגאולה ניסית, בבוא המשיח. ההגדה אינה מעודדת אקטיביזם לאומי, שהוגדר באותה תקופה כ"דחיקת הקץ", "עליה בחומה" ו"מרידה בגויים". זו התפיסה בעטיה היהדות החרדית לחמה בציונות, ועד היום במקרה הטוב משלימה עם מדינת ישראל כעובדה קיימת.

המגמה הזאת באה לידי ביטוי במקומות נוספים בהגדה. זו בדיוק הסיבה לכך שאנו שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה בספר שמות פרק ו' "והוצאתי... והצלתי... ולקחתי... וגאלתי". אולם הפסוק הבא מוסיף לשון גאולה נוספת: "הבאתי" - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה". בתקופת המשנה שתו חמש כוסות. מאוחר יותר הומרה הכוס החמישית בכוסו של אליהו הנביא, מי שאמור לבשר את הגאולה הנסית, המשיחית, שעלינו להמתין ולחכות לה.

וכך גם ב"הא לחמא עניא" שנאמרה בארמית כדי שהכל יבינו אותה, בימים שארמית הייתה ספר הדיבור: 'השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל' ו'השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין'. השנה אנחנו כאן, ובשנה הבאה הלוואי ונהיה בארץ ישראל; השנה אנחנו עבדים, ובשנה הבאה הלוואי ונהיה חופשיים.

אחד מחכמי ארץ ישראל של ימינו, אזר אומץ לשנות. אריה בן גוריון זצ"ל, ממייסדי קיבוץ בית השיטה, מאנשי הרוח והתרבות המובהקים של התנועה הקיבוצית, מייסד מכון "שיטים" – מכון החגים הקיבוצי ועורך הגדה של פסח של התנועה הקיבוצית, שינה את "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" ל"השנה אנחנו גאולי ישראל, לשנה הבאה כל ישראל בני חורין בארעא דישראל".

אכן, מגוחך לשבת בארץ ישראל ולומר "השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל". אולם, האם בכך שאנו יושבים בא"י ואפילו במדינה היהודית החופשית, אנו פתורים מלייחל לקיבוץ גלויות ולעליית כל העם היהודי למולדתו? הנוסח של אב"ג נותן לכך מענה.

ההגדה של פסח המסורתית, היא הגדה גלותית. עם שובנו למולדתנו, יש להתאימה למציאות החדשה. יש צורך בהגדה ציונית.

הציונות קראה תגר נגד התפיסה הגלותית, של המתנה פאסיבית לגאולה נסית. נס לא קרא לנו, פך שמן לא מצאנו, לעמק ירדנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גלינו, באבן חצבנו עד דם, ויהי אור.

מדינת ישראל היא פרי המרד הזה. היתכן שבמקום להטביע חותם ציוני בהגדה, שיבטא לדורות את המעש הגדול של הציונות ואת המהפכה הגדולה שחוללה בתולדות עם ישראל, נמשיך לקרוא כמקובעים, מצוות חכמים מלומדה, את ההגדה שעוצבה בתקופה אחרת, על פי ערכים אחרים?

הגיעה השעה לקרוא את "ארמי אובד אבי" במלואו, לשתות כוס חמישית במקום להמתין לאליהו הנביא ולהכניס להגדה את סיפור יציאת מצרים המקראי (שאינו מופיע בה) ואת סיפור יציאת מצרים הציוני.

כזוהי ההגדה הקיבוצית. ההגדה הקיבוצית במובנים רבים נאמנה למקור המשנאי יותר מההגדה הרבנית, הגלותית. בהגדה הקיבוצית אנו קוראים את ארמי אובד אבי עד תום הפרשה.

אני עורך מדי שנה סדר פסח. לעתים אני עורך את הסדר הקיבוצי באורטל, ולעתים אני עורך סדר משפחתי, במשפחה של אשתי או במשפחה שלי. בסדרים המשפחתיים, אנו שומרים על מסורת קריאת ההגדה המסורתית, אולם אני מקפיד לקרוא את "ארמי אובד אבי" במלואו, לשתות כוס חמישית לציון הגאולה הציונית ולקרוא את הנוסח של אב"ג ל"השתא הכא".

* 929