הבלוג של אורי הייטנר

כשאזרח נתקל בשוטר החוצה קו לבן, הוא רואה לנגד עיניו משטרה עבריינית. השוטר מייצג את המשטרה. לא כל שכן - קצין משטרה. קל וחומר, בכיר במשטרה. ואם בניצב במשטרה עסקינן – על אחת כמה וכמה. ומה יחוש האזרח כששבעה ניצבים נאלצים לפרוש בשל חציית הקווים האדומים של טוהר המידות? שבעה ניצבים נאלצו לפרוש בשל עבירות שחיתות ועבירות מין – זה כבר לא תפוח רקוב בודד. כאשר בארגון, שאמור להוות מופת לשמירה על החוק והתנהגות מוסרית, תופעה כזאת קורית, משהו בתרבותו אִפשר זאת. בארגון כזה דרוש שינוי תרבותי. שינוי כזה לא יוכל להנהיג מי שהיה חלק מן הארגון, חלק מאותה תרבות. מי שהיה ניצב בפיקוד הבכיר ששבעה מחבריו עבריינים, במקרה הטוב לא הבין מה קורה סביבו, במקרה הגרוע יותר – ידע ושתק ובמקרה הגרוע יותר... במצבה של המשטרה, אין מנוס ממינוי אדם חיצוני לתפקיד.

שבעה ניצבים צעדו בסך לחדרי החקירות, ולא שמענו על כינוס חירום של המפכ"לים והניצבים לשעבר. הם לא הרימו כל צעקה, לא קראו קריאה ולא קרעו קריעה. ולפתע, כשאדם שאינו מן הברנג'ה נבחר למפכ"ל, הם נזעקו להרעיש עולמות. סדר העדיפות הלקוי הזה, הוא עצמו עדות לבעיה התרבותית במשטרת ישראל, המחייבת מינוי חיצוני.

הטענה ששוטרות היא מקצוע ושבראש המשטרה צריך לעמוד שוטר מקצועי, מיומן ומנוסה, ראויה ולרוב גם נכונה. אולם כאשר תחת הנהגתם של שוטרים מקצועיים, מיומנים ומנוסים נוצרה תרבות שאפשרה את ההידרדרות, המשטרה זקוקה למשהו אחר. המשטרה זקוקה למנהיג אמין, אמיץ וערכי, שידע להציב בפני הקצינים והשוטרים נורמות ערכיות אחרות; שייתן דוגמה אישית ויהווה מופת לשוטרים ולאזרחים. המשטרה זקוקה למנהיג שידע להוביל את הקצינים המקצועיים והמיומנים בדרך הראויה.  

איש אינו מפקפק בכישרונו, בהנהגתו ובערכיותו של גל הירש. אך אל ההתנגדות העקרונית למינוי חיצוני, הצטרפה התנגדות בשל מחדלו בפרשת חטיפת החיילים בפתח מלחמת לבנון השניה.

גם בנושא הזה, החברה הישראלית זקוקה לשינוי תרבותי. תרבות ועדות החקירה והמשפטיזציה, יצרה נורמה הבוחנת הצלחות וכישלונות מבצעיים באמות מידה שיפוטיות. טעות בשיקול דעת של מפקד בשטח, אינה עניין משפטי. רק מי שאינו עושה – אינו טועה. ועם כל הכאב שבדבר, כאשר מפקד טועה במלחמה, המחיר הוא חיי אדם. אולם כפי שאין אדם שאינו טועה, אין מפקד, ויהיה המהולל שבמצביאים, שאינו טועה. ואף שמחיר הטעות היא נוראה, יש לבחון את מכלול פועלו כמפקד. מי שהוכיח עצמו במכלול פועלו, יידע להפיק לקחים משגיאותיו. האלטרנטיבה – תרבות של עריפת ראשים, תעלה לנו ולבטח כבר עלתה לנו באובדן מפקדים טובים, ולכן גם בחיי אדם. גל הירש הוכיח עצמו לאורך הקריירה הפיקודית, כולל במלחמת לבנון השניה, שהביאה לתשע שנות שקט בגבול שדימם ארבעים שנה.

מדינת ישראל אינה יכולה לוותר על שירותם של מפקדים כגל הירש. אני מאמין שהוא ייטיב לתקן את משטרת ישראל. 

* "ישראל היום"