הבלוג של אורי הייטנר

הפרק האחרון בתורה, צורב בתודעתנו שלושה לקחים משמעותיים.

א. משה, גדול המנהיגים, גדול הנביאים, "וְלא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְֹרָאֵל כְּמשֶׁה", הוא אדם, בשר ודם, בן תמותה. הוא חי, ממלא את שליחותו בעולם, מת ונקבר. כאחד האדם.

ב. מקום קבורתו של משה לא נודע, ולא בכדי. הדבר נועד לחסוך מאתנו את פולחן קבר הצדיק. נחסכה מאתנו ההילולה דרבנו משה. המסר הוא שלילת עבודה זרה למיניה, ובעיקר עבודה זרה בשם היהדות (לתשומת לבם של החברים במירון, אומן ונתיבות).

ג. מנהיגותו של משה לא עברה לבנו בירושה, אלא ליהושע, בזכות מנהיגותו וכישרונו. הוא המנהיג והמצביא המתאים והראוי לייעוד הגדול – כיבוש ארץ ישראל וההתנחלות בה. משה לא העביר לו דבר ב-DNA אלא האציל עליו מחכמתו. "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי-סָמַךְ משֶׁה אֶת-יָדָיו עָלָיו".  

* 929