הבלוג של אורי הייטנר

עבירה גוררת עבירה גוררת עבירה גוררת עבירה. פשע גורר פשע. רשע גורר רשע. טבח גורר טבח. מלחמת אחים גוררת מלחמת אחים. והפרק האחרון בספר שופטים מצטרף לקודמיו בתיאור התדרדרותו של עם ישראל מדחי אל דחי.

וגם כאשר מצטיירת תמונה של הכאה על חטא והזדמנות לתיקון, ההזדמנות מוחמצת והופכת לקלקול נוסף, נוסף על כל הקלקולים.

מסתבר שאין זו המצאה של ימינו, להחליף הפקת לקחים לשם תיקון דרך, בחיפוש אשמים כדי להיפרע מהם; תרבות ועדות החקירה, תרבות השעיר לעזאזל. כאשר עם ישראל מבין שבצאתו להיפרע ממבצעי פשע פילגש בגבעה הוא ביצע ג'נוסייד-אחים בשבט בישראל, טבח את כל נשותיו וכמעט את כל גבריו – במקום לתקן תיקון גדול, הוא מוצא את האשם, אנשי יבש גלעד שלא היו במעמד השבועה לא לתת את בנותינו לבנימין, ו... יאללה, עוד ג'נוסייד-אחים. וכשנוכחים בטעות הנוראה של שבועה פזיזה, כהמשך קולקטיבי לנדרו הפוחז של יפתח – במקום למצוא את הדרך להתיר את הנדר, מידרדרים לחטיפת בנות... איזה פתרון.

הכל נראה כהולך לעבר תהום שאין ממנה מוצא.

הפסוקים האחרונים מציעים מוצא. שוב, הפזמון החוזר: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְֹרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". כלומר – האשמה היא באנרכיה. אין מנוס מריבונות ממלכתית, אין מנוס ממדינה.

המדינה אינה מושלמת. הריבונות כרוכה בפגעים וכשלים רבים. המדינה כרוכה בשלטון, בפוליטיקה במובנה השלילי, בכל מיני תופעות הממאיסות אותה על האנשים. והאנרכיזם הרומנטי של חיים ללא ריבונות מאוד קוסם.

ספר שופטים ובעיקר הפרקים הנוראים שבסופו מציב בפנינו תמרור אזהרה חמור: היזהרו מהאנרכיה, היזהרו מהידרדרות לאנרכיה, שמרו מכל משמר על דמוקרטיה חזקה, אם יש בכך צורך – דמוקרטיה מתגוננת; שמרו על שלטון חוק יציב וחסון. כי האלטרנטיבה היא גיהינום. 

* 929