הבלוג של אורי הייטנר

ביום האפל שבו נרצחה משפחת דוואבשה בידי מחבלים ארורים בני עמנו, קם נשיא המדינה והשמיע ברמה את קול המצפון היהודי, את המסר שראוי שנשיא מדינת ישראל יישא באירוע כזה. וכך אמר ריבלין:

"יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על רציחתו של תינוק קטן. כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכנו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי".

"כולם יודעים" שריבלין אמר "בני עמי בחרו בטרור" והאשים את עם ישראל בבחירה בטרור. הציטוט שהבאתי מעיד על כך שהוא אמר את ההיפך הגמור. הוא אמר: דרכם אינה דרכנו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל. דרכם אינה דרכו של העם היהודי. כלומר – מדינת ישראל לא בחרה בטרור. העם היהודי לא בחר בטרור. אבל יש מספר מחבלים ארורים שבחרו בטרור, והם בני עמנו.

ההסתה נגד הנשיא והסילוף של דבריו נחלו הצלחה כל כך גדולה, עד שבאמת "כולם יודעים", ובעצם כמעט אף אחד לא יודע. סביר להניח שמי שפתחו בסילוף ובהסתה הזאת היו אנשי הימין הרדיקלי התומכים בפשע ורצו לנקום בנשיא שהוקיע את המעשה. אולם הם הצליחו ליצור צונאמי שגרף המוני ישראלים, יהודים, ישרי דרך שסולדים בדיוק כמו הנשיא וכמו רובו המכריע של עם ישראל מאותם מחבלים בני עמנו, וקנו את השקר כאילו ריבלין האשים את עמנו בפשע.

הנשיא טעה בכך שלא הגן על עצמו מפני ההסתה והשקר כשעוד היו בראשיתם; שלא קם והבהיר את דבריו ואת כוונתו. אני יכול להבין מה גרם לו לנהוג כך. אני יכול להבין את העלבון והזעזוע מעצם העובדה שאנשים מייחסים לפטריוט אוהב עמו כמוהו, אחרי עשרות שנות שירות הציבור, האשמה גורפת כלפי העם כולו בשל מעשיהם של בודדים. כנראה הוא חש ביזוי בעצם העובדה שהוא צריך להסביר את המובן מאליו. אולם הוא שגה כשלא עשה כן, הוא שוגה כשאינו עושה כן היום ועדין לא מאוחר לתקן זאת.

למרבה הצער, הסילוף המכוון של דבריו וההפצה הוויראלית של השקר, הובילה למסע הסתה והשמצות נורא ואיום נגד נשיא המדינה, נגד סמל הממלכתיות. יש לנו היום נשיא תחת לינץ' ציבורי. זו חרפה לדמוקרטיה הישראלית.

השאלה האם ניצבת סכנה לחייו של ריבלין אינה העיקר. גם בהנחה שאין סכנה כזאת, עצם ההסתה, עצם הלינץ', עצם גל השנאה והבלע כלפי נשיא המדינה, חמורה בפני עצמה. יש להיאבק בתופעות כאלו. בדיוק כפי שמאמרי ההסתה והשטנה של ספי רכלבסקי ב"הארץ" נגד נתניהו, חמורים כשלעצמם, בלי קשר לשאלה אם יקום איזה יגאל עמיר שיסיק את המסקנות ויעשה מעשה.

ריבלין הוא איש הליכוד בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. יותר מכל אדם אחר במערכת הציבורית הישראלית, הוא דבק בדרכו של הליכוד – שילוב של רעיון שלמות הארץ והתנגדות מוחלטת לחלוקתה עם הליברליות ההומניסטית, על פי תורת ז'בוטינסקי ומורשת בגין. מן הראוי שראש הממשלה, יו"ר הכנסת וצמרת הליכוד יקומו ויתייצבו להגנת הנשיא. שתיקתה של צמרת הליכוד, מתוך שיקולי פופוליזם, מבטאת פחדנות ציבורית.

* "ישראל היום"