* בחתימת ידו – אני אוחז בידי בצילום של מסמך היסטורי בעל חשיבות רבה. התאריך הוא
15 בדצמבר 1981 י"ט בכסלו התשמ"ב. המסמך, מתוך רשומות – ספר החוקים,
מסמך 1034.
המסמך הוא חוק רמת הגולן התשמ"ב – 1981. נתקבל בכנסת ביום
י"ח בכסלו התשמ"ב (1981).
בראש החותמים מתנוססת חתימתו של נשיא המדינה יצחק נבון, ובשורה
שמתחתיו, חתימותיהם של ראש הממשלה מנחם בגין ושר הפנים יוסף בורג.
זכה יצחק נבון, וחתימת ידו מתנוססת על המסמך ההיסטורי החשוב הזה.
לאחר חקיקת חוק הגולן, יזם הנשיא ביקור רשמי בגולן. בין השאר התארח
בקיבוצי, קיבוץ אורטל, שהיה עדין קיבוץ בחיתולים.
יש לציין שנבון טען שכמייצג הריבונות הוא אינו מבקר באזורים שריבונות
ישראל אינה חלה עליהם. לכן, לא ביקר בגולן לפני קבלת החוק ולא ביקר ביש"ע.
עמדתו זו היא בעיניי הזויה ועקומה, אך במכלול ההערכה לנשיאותו של אחד מטובי
הנשיאים, היא משנית. אני מאמין שהוא לא
היה נוהג כך, אילו בתקופתו היו ביו"ש מאות אלפי אזרחים ישראלים, כפי שהדבר
היום.
* הנאום החסר - על פי החלטת ועדת השרים לטקסים וסמלים,
נשיא המדינה, ראש הממשלה והנשיא לשעבר פרס ספדו לנבון בהלווייתו. בעיניי, ראוי היה
לצרף לשורת הנואמים גם את יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג. נשיא המדינה מגלם ומסלם
את האחדות הלאומית, שמעל למחלוקות הפוליטיות, ולכן ראוי ונאה שיספדו לו ראש הממשלה
וראש האופוזיציה. בוודאי במקרה זה, שבו ראש האופוזיציה עומד בראש מפלגתו של נבון.
* מהלכי-אימים – כל אלה שהלכו עלינו אימים, שהמאבק נגד הסכם הגרעין האיראני ימוטט
את יחסי ישראל-ארה"ב, יגרום לנתק, יחבל בסיוע הביטחוני בלה בלה בלה – איפה
אתם? נאלמתם דום? אולי איזו הודאה בטעות, בהטעיה?
* תגובה ציונית הולמת – אתמול, 10.11 מלאו 40 שנה להחלטה האנטישמית ביותר בתולדות
האו"ם – החלטת עצרת האו"ם שגינתה את הציונות וכינתה את הציונות גזענות.
זכורה הופעתו הבלתי נשכחת של שגריר ישראל באו"ם, לימים נשיא המדינה, חיים
הרצוג. בנאום מצוין, הזכיר הרצוג שלא בִּכְדִי ההחלטה הזו התקבלה ביום השנה לליל
הבדולח ואמר ש"היטלר היה מרגיש פה בבית". את נאומו סיים באקט רטורי של
קריעת הנייר עליו הייתה כתובה החלטת הקלון (חזרה על אקט דומה שעשה אביו, הרב הראשי
לארץ ישראל יצחק אייזיק הרצוג, שקרע את הספר הלבן).
ראש ממשלת ישראל יצחק רבין כינס את הממשלה לדון בתגובה להחלטה. המסר
של רבין היה, שהכלבים נובחים והשיירה עוברת. הם מגנים את הציונות? אנחנו ממשיכים
להגשים את הציונות. הממשלה החליטה על תגובה ציונית הולמת; הקמת ארבעה יישובים
חדשים בגולן: אודם, מעלה גמלא, שעל, ויונתן.
עם התפרקותה של בריה"מ והתמוטטות הגוש הסובייטי, שהיה חלק מן
הרוב האוטומטי שקיבל את ההחלטה האנטישמית, יצאה ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר
למהלך מדיני, בהובלת שר החוץ דוד לוי, לביטול ההחלטה. ב-1991 ביטלה עצרת
האו"ם את ההחלטה, למגינת לבם של הערבים. האו"ם נוקה מהכתם הזה (ומאז
הוסיף לעצמו עוד כתמים רבים).
* סנגוריו של השטן - "התביישתי". כך הכתרתי את תגובתי לדבריו של נתניהו בנושא
היטלר והמופתי. אולם כפי שכתבתי בדבריי, הבעיה היא בדברים שאמר נתניהו על היטלר,
לא על המופתי. היטלר לא היה זקוק למופתי כדי לממש את זממו. אולם אין כל ספק
שהמופתי חתר להשמדת היהודים, עודד את השואה וניסה שוב ושוב לחולל שואה ליהודים
בא"י – בשנות העשרים, בשנות השלושים ובשנות הארבעים. ואין המדובר במנהיג
שולי, אלא במנהיגם של ערביי א"י, הנערץ על הפלשתינאים עד היום.
נתניהו כבר חזר בו מאמירתו המשונה על היטלר. הבעיה היא שלא מעטים
בתוכנו הפכו לסנגוריו של המופתי, סנגוריו של השטן. ועל כך הבושה גדולה שבעתיים.
ב-26 באוגוסט 1947, שלושה חודשים ושלושה
ימים לפני החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית, שמונה חודשים וחצי
לפני הקמת המדינה, נאם דוד בן גוריון בפני הוועד הפועל הציוני שהתכנס בציריך על שאלות
הביטחון.
להלן ציטוטים אחדים מנאומו: "אנו עומדים
עכשיו לא לפני מעשי שוד וטרור וניסיונות להפריע לעבודתנו – אלא לפני תכונה לעקור את
היישוב משורשו ולחסל בבת-אחת את 'הסכנה' הציונית על ידי השמדתם של יהודי ארץ ישראל.
והדבר הוא בגדר האפשרות – אם לא נראה הסכנה בכל היקפה וחומרתה ולא נתכונן לקראתה בעוד
מועד. המדיניות המוצהרת של הערבים היא: א"י כמדינה ערבית שהיהודים בתוכה אינם
אלא מיעוט נצחי. על מדיניות זו מדברים בגלוי... אבל התכנית הבלתי-מוכרזת שלקראתה מתכוננים
היא אחרת לגמרי. זוהי התכנית של 'המנהיג' השותק לעת עתה, שהיה שותפו של היטלר בהשמדת
יהודי אירופה, והוא זומם להפעיל צבאות ערב למטרה זו". הכוונה היא כמובן למופתי
חאג' אמין אל חוסייני, מנהיגם של ערביי א"י. ב"ג ציטט ראיון עם קאוקג'י,
מנהיג "צבא ההצלה הערבי" שאמר: "הסכסוך בין היהודים ובין הערבים הוא
סכסוך טוטאלי. אין זה ניגוד בין הערבים ובין הציונים, אלא בין הערבים ובין היהודים,
והפתרון היחיד הוא השמדה מלאה של כל היהודים, בין אלה שבארץ ישראל ובין אלה שבארצות
ערב. מה שקאוקג'י אומר בגלוי – זהו מה שחורש מנהיג ערביי א"י בסתר".
* הפרוטוקולים: גרסת גדעון לוי – גדעון לוי יצא בפשקוויל נאצה ארסי ב"הארץ" נגד הילארי
קלינטון, כיוון שהביעה תמיכה בישראל. הוא הגדיר אותה כ"אויבת"
וכ"קללה". וכיוון שהיא הגדירה את ישראל כחלום, הוא התנדב להזכיר לה
שהחלום הישראלי הוא גזענות, לאומנות וכו'. אבל יש לו הסבר למה היא תומכת בישראל.
היא "רצתה שוב למכור את נשמתה בעבור חופן
הדולרים של חיים סבן ותורמים יהודים אחרים". מסקנתו: "אולי כבר עדיף איזה
בור רפובליקאי בבית הלבן, אבל במחשבה שנייה, הוא בוודאי יהיה ממומן בידי שלדון אדלסון".
כן, זו תמונת עולמו האנטישמית המעוותת, בנוסח "הפרוטוקולים של
זקני ציון". נשיאי ארה"ב והמועמדים לנשיאות מכל הצדדים, אינם אלא
מריונטות בשירות הכסף היהודי הגדול השולט בעולם.
* המזון הרוחני של ח"כ זועבי - ח"כ זועבי משווה את ישראל לגרמניה
הנאצית. אני חושד שהיא קוראת "הארץ".
* מצא את האֲשֵׁמָה - במאמר ב"הארץ" האשים רביב דרוקר (שבאופן כללי הוא מתון
יותר מדבוקת שוקן) את ציפי לבני בכך שאין שלום. למה הוא עושה זאת? למה הוא מאשים
דווקא אותה, מי שניהלה משאים ומתנים והציעה הצעות כל כך מרחיקות לכת לפלשתינאים?
דווקא אותה, מי שניסתה בכל מאודה ליישם את הדרך שהוא מטיף לה? כי האלטרנטיבה היא
להודות שהפלשתינאים אינם מוכנים לשלום. להודות בכך, זה כמו לומר את המילה
"טעיתי". וכנראה שהמילה הזאת אינה קיימת בלקסיקון שלו.
* צבא של ציידים - כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. כל חייל ההורג מחבל
בפיגוע, מציל חייהם של רבים, כיוון שהמחבל ימשיך במסעו בלי סוף, אם לא ינוטרל.
דובר צה"ל הציג השבוע את תמונתו של לוחם "כפיר" שקיים עולמות רבים
מאוד, כיוון שניטרל שלושה מחבלים בעיצומם של פיגועים.
איך מגדירה זאת עלית קארפ ב"הארץ"? "תהום מוסרית חדשה
אליה הידרדר צה"ל". למה? כי מבחינתה אותו חייל לא הרג מחבלים בפיגוע
והציל חיי אדם רבים, אלא "הרג שלושה פלשתינאים". סתם ככה, הוא חיפש
שלושה פלשתינאים והרג אותם? כן, מסתבר ש"חיילי צה"ל הם ציידים שמשחרים לטרף ומתגאים בגופות שהצליחו לקצור".
רוגל אלפר, היזהר. קארפ עומדת לעקוף
אותך.
אגב, אני סבור שפרסום תמונתו היה שגוי,
מטעמי ביטחונו האישי.
* להבחין בין טוב ורע - צפיתי בלינץ' של ליאור שליין וחבריו בינון מגל. סאטירה, באשר היא
סאטירה, משלבת בין הומור, שנינות וציניות לבין מסר פוליטי. אני מעדיף להתמקד אך
ורק במסר הפוליטי. המסר הוא שאין הבדל בין חיסול מחבל בעת פיגוע והצלת חיי אדם,
לבין לינץ' במחבל כפות ופצוע אחרי שנוטרל. זה לא רק ב"גב האומה", זה
טרנד. טרנד שנועד ליצור דה-לגיטימציה לנִטרול מחבלים בעת פיגוע, ולהציג את מתקפת
הטרור נגד אזרחי ישראל, כציד ערבים בידי ישראל. לינץ' הוא מעשה הראוי לגינוי
והוקעה. מעשי הגבורה של אזרחים, החותרים למגע ומסתערים על המחבל בידיים חשופות או
בסרגל, במקל, מה שבא ליד, ומסכנים את חייהם כדי להציל חיי אדם, הם מעשי מופת
הראויים לשבח. מי שאינו יודע להבחין בין טוב ורע, הוא אדם חסר מוסר. "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע,
שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר"
(ישעיהו ה', כ').
* הבא בתור - אני כבר מזהה את מטרת הדמות החדשה של הימננים
(התחילו להתעייף מריבלין?) - בוגי יעלון.
* קלון - הזמנתו של מנהיג הקו-קלוקס-קלאן הישראלי גופשטיין לדיון בוועדת הפנים
של הכנסת היא קלון על כנסת ישראל ולגיטימציה לגזענות האלימה והשפלה שהמנוול הזה
מייצג.
החרפה היא עצם העובדה שצמחה בעם היהודי
תופעה כזאת. הרי מי כמו העם שלנו שסבל אלפיים שנה מגופשטיינים כאלה, צריך להיות נקי
מהתועבה הזאת.
* כיהודים עלינו להתבייש – כלת פרס ישראל גאולה כהן, הייתה הסמן הימני של הכנסת במשך שנים רבות.
תנועת "התחיה", מטעמה כיהנה, הייתה המפלגה ה"ימנית" ביותר.
אולם כאשר "הרב" כהנא נבחר לכנסת, היא הייתה בין מובילי ההחלטה לאסור
עליו את ההשתתפות הבחירות בשל גזענותו. טענתה הייתה, שכיהודיה היא מתביישת שיש
תופעה כזאת בעמנו.
כאשר הכהנא נאם, כל הח"כים מכל הסיעות נטשו את המליאה. נשיא
המדינה חיים הרצוג הזמין את נציגי כל הסיעות כדי להתייעץ אתן על מי להטיל את הרכבת
הממשלה. כולן, זולת "כך", מפלגת הכהנא.
גופשטיין הוא הזרוע האלימה של הכהניזם. הדמוקרטיה אינה צריכה להיות
האידיוט השימושי של אויביה מבפנים. אסור היה להזמין אותו לישיבת ועדה בכנסת.
* תועבה רודפת תועבה - במקום שבו הסינמטקים מארחים סרט העושה גלוריפיקציה
ליגאל עמיר, בנצי גופשטיין יוזמן להופיע בכנסת. ולהיפך.
* הפוליטיקה במיטבה - אישור רפורמת ששינסקי 2, המחזקת את המהפכה החברתית של רפורמת
ששינסקי 1, ומאפשרת לאזרחי ישראל ליהנות מפרי אוצרות הטבע של ארץ ישראל, השייכים
לעם ישראל ולא לטייקון זה או אחר, הוא בשורה חשובה ביותר לחברה הישראלית ולכלכלה
הישראלית. זהו חוק המקדם צדק חברתי וחוסן כלכלי.
ההתייצבות המשותפת של הקואליציה והאופוזיציה לאישור החוק, לטובת כל
אזרחי ישראל, היא מן הרגעים היפים שבהם הפוליטיקה במיטבה – שירות הציבור למען טובת
הציבור גברו על הפוליטיקה במרעה – חשבונות עסקניים קטנוניים הניצבים מעל טובת
הציבור.
עיקר הקרדיט מגיע לשר האוצר כחלון, שכפה על נתניהו באיומי התפטרות
לסגת מכוונתו לכרסם בהמלצות. בכך כחלון היטיב לממש את המנדט שהענקתי לו ביום
הבחירות. לא אחת תקפתי את כחלון על התנהלותו בפרשת עסקת הגז, והאשמתי אותו בכך
שמעל במנדט שביקש וקיבל ממני. הפעם אני שמח וגאה לשבח אותו.
אני מקווה שמגמה זו תמשך לעוד צעדים ורפורמות למען צדק חברתי, צמצום
יוקר המחיה והוזלת עלויות הדיור. על כחלון לממש את הבטחתו לשבור את המונופול של
קרטל הבנקים המסחריים. בדרך, מן הראוי שיסכל את עסקת סלקום-גולן, המאיימת על הישגו
ההיסטורי כשר התקשורת ולהפוך את כולנו לפראיירים.
* הפוליטיקה במרעה – יש להוציא את הסמכות לקבוע את שכר הח"כים מידי הכנסת. כך ראוי
היה, מבחינת ההיגיינה הציבורית, ולו למען מראית העין, גם אילו נהגו הח"כים
באחריות. קל וחומר כאשר הם נוהגים בחזירות ואטימות. הבעיה היא, שחקיקה שתוציא את
הסמכות מידי הכנסת מחייבת את תמיכת הח"כים. ומי שמעלים את שכרם בשיטת
"חטוף ככל יכולתך" לא יוותר על הסמכות.
* מאבק ציוני וחברתי - ב-25 בפברואר 1988 כתבו ראש המועצה האזורית גולן איתן ליס וראש
המועצה המקומית קצרין סמי בר לב, מכתב לשר האוצר משה ניסים. ב-10 בנובמבר 2015
יצאו ראש המועצה האזורית גולן אלי מלכה וראש המועצה המקומית קצרין דימי אפרצב
לישיבת חירום בירושלים. נושא המכתב אז והישיבה היום הוא אותו נושא. המאבק אותו
מאבק. מאבק למען צדק חברתי בישראל, מאבק למען ההתיישבות הציונית בסְפָר – המאבק
למען פטור במס להתיישבות בפריפריה, המאבק נגד העוול המתמשך כלפי תושבי הגולן.
ב-1988 אלי מלכה היה חקלאי צעיר במושב הצעיר שעל. דימי היה נער צעיר
בליטא. וסדנא דארעא חד הוא – ממשלה באה וממשלה הולכת וסדר העדיפויות הלאומי העקום בעודו
עומד. אגב, הדרישה שלהם אז, הייתה לממש את המלצות ועדת ... ששינסקי, כן, כבר אז
הוביל ששינסקי ועדות שקידמו צדק חברתי בישראל.
יש לקוות שהמאבק ישא פרי – זהו מאבק ציוני וחברתי ממדרגה ראשונה.
* הימים האפלים - טוב שהמשטרה ביטלה את ההחלטה השערורייתית לצו הרחקה נגד אחד
ממארגני המחאה נגד מתווה הגז. חלילה לדמוקרטיה הישראלית לחזור לימים האפלים שקדמו
להתנתקות.
* שלא יתערב - שופט בית המשפט העליון מלצר ביקר את העובדה שנתניהו משמש כשר החוץ.
אני שותף לביקורת, כתבתי אותה פעמים רבות מאז הקמת הממשלה. הבעתי את דעתי כאזרח
וכפובליציסט. אני שמח להיווכח שכבוד השופט מלצר בדעתי. אך אם הוא רוצה להביע את
דעותיו הפוליטיות, יתכבד ויפרוש מכהונתו ויהיה אזרח חופשי להביע דעתו, יוכל כמוני
לכתוב מאמרים פוליטיים, יוכל להצטרף לפוליטיקה.
בתוקף תפקידו כשופט בבית המשפט העליון, הדבר היחיד שצריך להעסיק אותו
הוא האם העובדה שנתניהו שר החוץ היא עבירה על החוק והאם היא פוגעת בזכויות האדם
והאזרח. מעבר לכך, שלא יתערב.
אגב, האם בכוונתו לפסול רטרואקטיבית את מינוייהם של בן גוריון, אשכול,
בגין (במשך למעלה משנה), רבין, פרס וברק לשרי הביטחון לצד ראשות הממשלה ושל שרת ושמיר
לשרי החוץ?
* לא יעלה על הדעת - גועל נפש מה שקורה במרכז הליכוד. ממש סירחון.
כל ח"כ יכול להכניס את בני משפחתו, נהגיו וחבריו מהגן... חזרה לביתן 28, ל"רוצים
ג'ובים". גועל נפש.
רגע רגע... אופס... מתקנים אותי... רגע
רגע... אה, זה... מפלגת העבודה?! לא יעלה על הדעת.
* האקלים משתגע - עולם הפוך. צפון הגולן הוא האזור הגשום ביותר
בארץ. השנה, עד כה, אנו נמצאים בתחתית של תחתית הגשם בארץ. מראשית השנה ירדו באורטל
51 מ"מ בלבד. במקומות לא מעטים זו מחצית הכמות שירדה בשעה אחת. רוב הגשם היורד
במישור החוף, מתבזבז לים התיכון.
* ביד הלשון
ימננים – בכמה מאמרים שכתבתי לאחרונה השתמשתי בביטוי "ימננים",
למשל לתיאור הטוקבקיזם המסית נגד נשיא המדינה. כמה קוראים ערניים, שהבחינו שאין
כאן פליטת מקלדת סדרתית, שאלו מה זאת המילה הזאת?
ובכן, חברים, כפי שאני מבחין בין שמאל לשמאלנות, כך אני מבחין בין
ימין וימננות. זה כמו ההבדל בין לאומיות ולאומנות, למשל.
כבעל הסטארט-אפ הלשוני, אני יכול לתת את ההגדרה הסובייקטיבית שלי: כפי
שיש שמאל שאני מכבד ושמאלנות שממנה אני סולד, כך אני מכבד ימין וסולד מימננות.
אולם כיוון שאני חפץ בהטמעת המושג, עליי לתת בהם סימנים.
בניגוד לימין לאומי–ליברלי–ביטחוניסטי–שמרני, ימננות היא תמונת עולם
של קיצוניות מטורפת, תמונת עולם פשטנית של שחור-לבן, העדר יכולת להבין מורכבות
ומופשטות ובעיקר, השקפת עולם המבוססת על שנאה. שנאה לערבים, למבקשי מקלט, לזרים,
לשמאל, לשלטון החוק, לבית המשפט העליון והלהיט בחודשים האחרונים הוא שנאת ריבלין
והסתה נגדו.
הימנן הוא חסר חוש הומור ובפרט אירוניה עצמית, ואת אלה מחליפים
ציניות, בוז, לעג ושמחה לאיד.
והכל מלווה בהתבכיינות ונרדפות.
מבחינה מנטלית, הדפוס הקרוב ביותר לימננות הוא שמאלנות.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
