הבלוג של אורי הייטנר

נהוג להגדיר אותי כ"דעתן". אני מודה באשמה. אולם דווקא בסוגיה המסעירה בשנתיים האחרונות את השיח הגולני, טרם הצלחתי לגבש דעה – סוגיית קידוחי הנפט.

אני שומע את עמדות שני הצדדים, ומוצא צדק רב כאן וכאן. אני מזדהה עם המוטיבציות של מחפשי הנפט ושל מתנגדי המיזם ואני שומע טיעונים משכנעים מאוד מכאן ומכאן (בדברי על טיעונים משכנעים, כמובן שאין כוונתי להכפשות האישיות, שרק מזיקות למכפישים, אלא לטיעונים הענייניים).

התחנכתי בבית של חברי החברה להגנת הטבע. כבר כילד צעדתי בהפגנות של החברה לאורך הירקון, נגד זיהום מימיו. כנער השתתפתי בצעדות לגבעת האירוסים בשמורת פולג ליד נתניה, נגד בניה במקום והרס חמדת הטבע הזאת. השתתפתי בהפגנות וצעדות נגד הרס גבעות הכורכר על חוף הים התיכון. וגם כאדם בוגר, הייתי בין הפעילים המובילים של מאבק נגד הפגיעה בירדן ההררי (לפני כמעט 30 שנה), השתתפתי בהפגנות ופעילות למען שמירה על חוף אשלים (דיאמונד) בכינרת, רתמתי את המתנ"ס בראשותי למאבקים למען שמירה על חופי הכינרת ולפעילות חינוכית ומעשית למען הגנת הסביבה. בהיותי מנהל מרכז "יובלים" במכללת תל-חי, רתמתי את ארגונִי לשיתוף פעולה עם "מגמה ירוקה" בקמפוס בפעילות למען הסביבה, כאשר הארגון שלי העניק את התוכן היהודי לפעילות. במשך למעלה מעשור, הנחיתי מדי שנה סדר ט"ו בשבט לצד מורי ורבי עזריה אלון, חתן פרס ישראל, "מר ארץ ישראל", הכהן הגדול של הגנת הטבע בישראל, וזכיתי ללמוד ממנו המון. נושאי איכות הסביבה והגנת הטבע קרובים מאוד ללבי.

וכאשר מתקיים מאבק סביבתי למען ניקיון המים, הקרקע והאוויר בגולן, שעלולים להיפגע כתוצאה מקידוחי הנפט, אני חש הזדהות נפשית עם המוחים וקשה לי שלא ליטול חלק במאבקם. הרי הם נאבקים למען עתיד האזור שבו בחרתי להקים את ביתי ואת משפחתי, ושחלומי הוא שבו יחיו בעתיד ילדיי, נכדיי וניניי.

עם זאת, למדתי מניסיוני, שכמו בכל נושא בחיים, ראוי להיזהר מקיצוניות וחד-צדדיות. החיים מורכבים, המציאות אינה שחור לבן, ואין זה נכון לקפוץ באופן אוטומטי לקול תופי הטאם-טאם המזעיקים למאבק; לא בנושאים לאומיים, לא בנושאים חברתיים ולא בנושאים סביבתיים. תמיד ראוי לבחון, לשקול, לשמוע גם את הצד השני ולדעת שלא כל החוכמה ולא כל הצדק מצויים בצד אחד. ותמיד ראוי ללמוד מה עומד מנגד ומי עשוי להרוויח מכך.

דוגמה לכך היא כביש 6, כביש חוצה ישראל. אחד המאבקים המרכזיים של ארגוני איכות הסביבה בדור האחרון היה נגד כביש 6. בראש המאבק עמד קצין בגדוד המילואים שלי, והכרתי היטב את טיעוניו. ולמרות שמסיבות מדיניות חשבתי שמוטב להשקיע בכביש 90 ככביש מרכזי – כביש השדרה המזרחית מהגולן, דרך בקעת הירדן בואכה אילת, לא התחברתי כלל למאבק נגד כביש 6, כיוון שהבנתי שאין זה מאבק להגנת הטבע והארץ מפני תאוות הבצע של כמה כרישי נדל"ן, הרוצים להשתלט על שכיית נוף כדי להתעשר ממנה, אלא מול האינטרס הסביבתי עומדת תועלת חברתית אדירה, המשרתת את אזרחי ישראל, המחזקת את הפריפריה הצפונית והדרומית, היוצרת צדק חברתי; תועלת למען הכלל, שכובד המשקל שלה גדול יותר מכובד המשקל של הנזק הסביבתי, שאיני מזלזל בו.

מה עומד מול האינטרס הסביבתי של המאבק נגד קידוחי הנפט? גם כאן עומדת טובת הכלל – עומד אינטרס לאומי. אם אכן קיימים בגולן מרבצי נפט גדולים, העשויים להעניק למדינת ישראל עצמאות אנרגטית, איזו זכות יש לנו, תושבי הגולן, למנוע זאת מהמדינה? הרי עלִינוּ לגולן כשליחי מדינת ישראל, כמגשימי האינטרס הלאומי, להבטיח שהגולן יהיה לנצח בריבונות ישראלית. ואם שטח ריבוני של מדינת ישראל עשוי להעניק לה תועלת כלכלית משמעותית כל כך, תועלת ביטחונית של עצמאות אנרגטית, תועלת מדינית משמעותית כזאת, האם אנו, תושבי הגולן, רשאים לזלזל בכך, להתעלם מכך? והאם אנו יכולים להתעלם מהתרומה להבטחת ריבונות ישראל על הגולן, הכרוכה בכך שתוכח תועלת כה גדולה של הגולן למדינת ישראל?

אין כאן מאבק של טובים נגד רעים, מגִני הגולן מול הורסי הגולן. יש כאן מאבק ערכי, בין ביטויים מובהקים של אחריותנו לעתיד הגולן ולדורות הבאים. כתושבי הגולן, מוטלת עלינו אחריות גדולה לשמור על הגולן יפה ונקי למען הדורות הבאים ולמנוע פגיעה בו ובכינרת. כתושבי הגולן, מוטלת עלינו אחריות להבטיח שמדינת ישראל והדורות הבאים ייהנו גם ממשאבי הטבע שעשויים לתרום תרומה משמעותית לביטחונה וכלכלתה של ישראל. על כף המאזניים עומדים שני עניינים כבדי משקל, וההכרעה קשה.

אך ההכרעה אינה רק הכרעה ערכית בין האינטרס הסביבתי לאינטרס הכלכלי–מדיני. הנושא הרבה יותר מורכב. השאלה היא האם באמת יש היתכנות אמתית למרבצי נפט משמעותיים בגולן והאם באמת הפעילות הזאת עשויה להביא את מדינת ישראל לעצמאות אנרגטית? השאלה היא מה באמת המחיר הסביבתי של הקידוחים, איזה נזק עלול להיגרם, האם באמת קיימת סכנה של פגיעה משמעותית באיכות מי הכינרת? כלומר, כדי לגבש עמדה, לא די בכך שנקבע לצד איזה אינטרס אנו עומדים, אלא שנלמד את העלות והתועלת של הקידוחים ואת העלות והתועלת של הימנעות מהם. לאחרונה שמעתי על גילוי מאגר מים תת-קרקעי כתוצאה מן הקידוחים, כך שהם עשויים להניב גם תועלות צדדיות, שאינן חלק מן הייעוד המקורי של המיזם, וגם זאת יש לקחת בחשבון.

התיאורים של מתנגדי הקידוחים על המשמעות של טכנולוגיית הפראקינג מדירים שינה מעיני כל מי שעתיד הגולן חשוב לו. מצד שני, אנשי חברת "אפק" טוענים בתוקף שהסיכוי שיעשה שימוש בטכנולוגיה הזאת אפסי. לעומתם, טוענים המתנגדים שהסיכוי שלא יעשה שימוש בטכנולוגיה הזאת הוא אפסי. מי צודק? מצד אחד, חברת "אפק" היא הגורם המקצועי, המכיר את התכנית ויודע מה בכוונתו לבצע. מצד שני, זהו גורם אינטרסנטי, המרוויח כלכלית מן הקידוחים, ומי מבטיח לנו שאין הוא מעלים מידע, כדי להרדים אותנו ולקדם את האינטרס הכלכלי שלו?

סוגיית קידוחי הנפט משמעותית ביותר לעתידנו בחבל הארץ האהוב שלנו, ובסוגיה זו יש פנים לכאן ולכאן. הסוגיה הזאת מפלגת את החברה הגולנית כפי ששום סוגיה ביובל שנותינו בגולן לא פילגה אותנו. נוצר חוסר אמון הדדי, המקשה על ההידברות הקהילתית סביב הנושא.

לכן, יש צורך בביצוע מחקר יסודי ומקיף של הנושא, שיפיק לתושבי הגולן חוות דעת אובייקטיבית על אודות המשמעויות של המיזם – הן מבחינת התועלת הכלכלית והמדינית הכרוכה בו, והן מבחינת ההשפעות הסביבתיות הכרוכות בו. מדובר במחקר יקר, וחשוב שהוא יהיה במימון הקופה הציבורית, קרי המועצה האזורית גולן, וללא מעורבות של אף גורם אינטרסנטי, שעלול להשפיע על תוצאות המחקר, או שעלולה להיות מראית עין של השפעה שלו על תוצאות המחקר.

על המועצה לקחת על עצמה מראש לפעול על פי תוצאות המחקר. אני מאמין, שהרוב הגדול של תושבי הגולן יקבלו את תוצאותיו של מחקר כזה, תהיינה אשר תהיינה.

* "שישי בגולן"