הבלוג של אורי הייטנר

בפרק הקודם, פרק י"ח התוודענו למערכת היחסים יוצאת הדופן בין דוד ליהונתן. "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. ... וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת-הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ".

מה שבולט בתיאור האהבה הזאת, הוא החד-צדדיות. לא מתוארת כאן אהבה הדדית. נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד. האם נפש דוד נקשרה ביהונתן? יהונתן אהב את דוד כנפשו. האם גם דוד אהב את יהונתן. יהונתן כרת ברית עם דוד באהבתו אותו כנפשו. האם גם דוד כרת עמו ברית? יהונתן מרעיף על דוד מנכסיו. ודוד?

בהמשך הספר נלמד גם על אהבת דוד את יהונתן, אך בינתיים – אין לה זכר.

יש מן המשותף בין דוד יהונתן. שניהם לוחמים, שניהם אנשי הלוחמה הזעירה, גיבורים, אמיצים, חותרים למגע, פועלים בתחכום בעורף האויב, ביצעו סיכולים ממוקדים במסוכנים שבפלישתים. שניהם אינם בדיוק אנשי ממסד, אנשי הנהלים הברורים. יהונתן אוהב בדוד את התכונות הללו.

בפרק שלנו מוצא יהונתן עוד מן המשותף עם דוד. כאשר שאול, בטירופו, בפרנויה שלו, בדיכאונו, מחליט לחסל את דוד, יהונתן זוכר שאביו ביקש להמיתו, ורק בזכות אהבת העם אליו, הוא ניצל. והנה, בזכות אהבת העם את דוד, רוצה שאול להיפרע ממנו. יהונתן חייב לתפוס צד ואין לו היסוסים. הוא הולך אחרי לבו. הוא חפץ בדוד מאוד, והוא נחוש להצילו.

הוא מתווך בין דוד לשאול, מדבר על לבו ואל ראשו של שאול ומשכנע אותו שאין יסוד לעוינותו לדוד. אך הטירוף שאחז בשאול חזק ממנו. הוא מנסה שוב ושוב להתנקש בחיי דוד, בעצמו ובאמצעות אנשיו. ודוד ניצל בזכות זריזותו ובזכות מיכל אשתו, בתו של שאול, המצילה אותו. יהונתן ומיכל, ילדיו של שאול, אוהבים את דוד. כשהם נדרשים לבחור בין אביהם לאהובם, בחירתם ברורה. הם גם יודעים שהם בוחרים בצד הצודק. וברגע שדוד הפך לאויבו של שאול, הוא היה לחביבו של שמואל. שמואל, שהתעמר בשאול מיומו הראשון כמלך, נושא באחריות כבדה להידרדרות במצבו הנפשי. דוד, מן הסתם יודע זאת. הוא מבין, בוודאי, שקרבתו של שמואל אינה פוליסת ביטוח שראוי להשקיע בה. אולם במצבו אין לו ברירה. אויבו של אויבו הוא ידידו.

שאול באובססיה. הוא שוכח מהמלחמה בפלישתים ומאחריותו כמלך. כל מעייניו נתונים למטרה אחת – חיסול דוד. ואם בהזדמנות חגיגית זו יוכל גם להיפרע משמואל, מה טוב.

****

האם האהבה של דוד ויהונתן הייתה אהבה רומנטית, אהבה מינית?

הפרשנות הזאת לגיטימית, אך לדעתי אין לה ביסוס בכתוב. אני מתבסס בעיקר על הפסוק שעליו מתבססת תאוריית האהבה המינית בין השניים, מתוך קינת דוד: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים". אני רואה כאן הפרדה ברורה בין אהבת הנשים של דוד, לבין הרעות העמוקה, בינו לבין חברו הטוב, יהונתן. רעות עמוקה – כך אני מפרש את האהבה בין השניים.

* 929