הבלוג של אורי הייטנר

* הבהרת מושגים – דברי הבלע של שרת החוץ השבדית מרגוט וולסטרום על "הוצאה להורג ללא משפט" ותגובות מכאן ומכאן שקראתי בפייסבוק, מחייבות הבהרת מושגים. מה בין נטרול, הריגת מחבל בפיגוע והוצאה להורג?

כאשר מתרחש פיגוע רצחני, המטרה היא בראש ובראשונה להציל חיי אדם ולהפסיק את מסע ההרג. פירוש המושג הוא, שזאת ורק זאת המטרה. כלומר, המטרה הראשית אינה להרוג את המחבל, וגם לא להימנע מלהרוג אותו. אין כאן נוהל מעצר חשוד, ירי ברגלים וכו'. יש מטרה אחד בלבד, להפסיק את מסע הרצח.

איך? במקרה כזה, של פיקוח נפש, יש לחתור למגע על מנת להרוג את המחבל. זה היעד הראוי והרצוי, כי רק כך המחבל ינוטרל בוודאות. מחבל חמוש והורג, הוא בן מוות. ההיתקלות היא קרב לחיים ולמוות. כל הרג של מחבל במהלך פיגוע הוא תוצאה מוצדקת ורצויה.

אם המחבל נוטרל ונתפס בחיים, פצוע או אפילו לא פצוע, אסור לפגוע בו ובוודאי לא להרוג אותו. הוא עצור בידינו, ומרגע זה חייו באחריותנו. הוצאה להורג, אינה ירי במחבל במהלך קרב, אלא הריגת המחבל אחרי שהוא נתפס, ללא משפט.

כל עוד המחבל אוחז בסכין ואינו נכנע, הפיגוע הוא בעיצומו, והמטרה היא להשמיד את האויב.

הוצאה להורג היא בשום אופן לא דרכו של צה"ל, לא דרכה משטרת ישראל, לא דרכה של מדינת ישראל. הוצאה להורג ללא משפט קיימת בסיפור השקרי על מדינת ישראל, בנוסח "שוברים שתיקה", גדעון לוי ועמירה הס. הס אפילו העלתה "השערה" שצה"ל הורג סתם פלשתינאים תמימים ושותל בידיהם, אחרי מותם, סכין. רבים רבים בעולם קוראים את זה, וזו הגרסה "הישראלית" היחידה שהם מכירים.

* מצילי חיים – בדיון על דברי הבלע של שרת החוץ השבדית, קראתי יותר מדי תגובות בפייסבוק של ישראלים (!) המצדדים בדבריה, ואף כאלה שאינם מתביישים לכנות את חיילי צה"ל, השוטרים והאזרחים שהרגו מחבלים בעת הפיגוע "רוצחים".

זו עמדה בלתי מוסרית, שמשמעותה – תמיכה במחבלים.

חשוב להציב אמירה מוסרית ברורה. כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא. כל מי שהרג מחבל בפיגוע, הציל את חיי האזרחים שהוא היה רוצח, וחשוב להבין שמחבל חמוש בסכין יוצא למסע רצח שלא יסתיים בטרם ינוטרל. כלומר, כל מי שחיסל מחבל בעת פיגוע, הציל חיי אדם רבים ובכך קיים עולמות רבים.

מדובר באנשים שחירפו נפשם והסתערו על המחבלים הרוצחים כדי להציל חיי אדם. יש בהם מי שנפצעו בהסתערות הזאת. אין מעשה מוסרי יותר מהמעשה שלהם.

כל אחד ואחד מהם ראוי להוקרת העם ולברכתו.

בוז למנוולים שמעיזים לכנות אותם "רוצחים".

* ה"פליטים" ושפת השקר – מאמר התמיכה התורן בפיגועי הטרור הרצחניים ב"הארץ", הוא של קובי ניב – "מוות לחלשים". לטענתו, אין למחבלים ברירה אלא להתאבד בפיגועים רצחניים, כי הברירה שאנחנו משאירים להם היא "מוות או מוות". "הפרופיל המשותף לכל המפגעים הבודדים הוא שהם כולם מהמעמד הסוציו־אקונומי הנמוך ביותר של העם הפלסטיני, המדוכא והנחות בעדות ובשבטים שתחת השלטון הציוני, שהגיעו לכלל מצוקה, דיכאון וייאוש עמוקים כל כך, שדוחפים אותם עד מוות, הן של מי שנתפש בעיניהם כאשם במצבם והן שלהם עצמם". נורא ואיום השלטון הציוני הזה. אכן, הוא מצדיק רצח יהודים. ובפסקה הבאה, הוא מתייחס לשתי מחבלות וכותב: "הן ממחנה הפליטים קלנדיה. הייתם שם פעם?" ובאמת, למה הן במחנה פליטים? למה הם יושבים במחנות פליטים בסוריה, בלבנון, ברשות הפלשתינאית, בעזה העצמאית? למה אין משקמים את מחנות הפליטים? כיוון שהמחנות הללו נועדו להנציח את הסכסוך, את השנאה, את ההזיה הפלשתינאית של "השיבה", כלומר של סילוקנו מארץ ישראל והתיישבותם תחתינו. היום שבו הערבים יחליטו לפרק את מחנות הפליטים, להודיע שאין חיה כזאת "זכות השיבה" ולשקם את הפליטים בארצות שבהן הם נמצאים, יהיה יום השלום. ביום הזה, רוב מוחלט של הישראלים יהיו מוכנים לפשרות מרחיקות לכת.

הבה נניח שממשלת ישראל תחליט לפרק את מחנות הפליטים ולשקם אותם, משיקולים הומניטריים, ולהשקיע בכך הון עתק. מה תהיה תגובת הפלשתינאים, הערבים ותושבי אותם מחנות? ומה יכתוב על כך קובי ניב?

* שקר – בביקורת הטלוויזיה ב"הארץ", ביקרה רווית הכט, במידה רבה של צדק, את הראיון הטלוויזיוני בערוץ השני עם חמותו של המחבל החשוד ברצח דוואבשה. בדבריה היא אמרה שהטלוויזיה לעולם לא הייתה מראיינת קרוב של מחבל פלשתינאי. שקר וכזב. רק לאחרונה רואיינו בני משפחה רבים של מחבלים ערבים, בעיקר של מחבלים-ילדים.

* האיש הרע הזה – יצחק לאור הוא בראש ובראשונה איש רע. פשוט איש רע. ולכן, מקלדתו נוטפת שנאה, מפעפעת רוע. בעיקר שנאה לעמו, לעם היהודי, לחברה שבה הוא חי, החברה הישראלית ושנאה כמעט לכל אדם שהוא כותב עליו. כמעט.

אתמול, למשל, הוא פרסם בעיתונו "הארץ" מאמר מלא אהבה, הערכה והערצה, על סף סגידה. ו... תחזיקו טוב – ליהודי!

מאמר הערצה ואהבה למרגל הבוגד מרקוס קלינגברג, שמת בשבוע שעבר באיחור רב מדי. האיש שהצליח לחדור לאחד המוסדות הרגישים ביותר והסודיים ביותר לביטחון ישראל והעביר את המידע לבריה"מ, אימפריית הרשע ואויבת העם היהודי ומדינת ישראל, בעלת בריתן של מדינות ערב, שדחפה אותן למלחמות נגד ישראל ומי שסייעה לארגוני הטרור במלחמת הטרור נגד ישראל, חימשה אותם ואימנה אותם. לאור כותב בגאווה איך קלינגברג חדר ל"אחד המוסדות הידועים לשמצה של מדינת ישראל", אלא שבניגוד לשאר עובדי המכון הביולוגי הוא היה אידיאליסט וגיבור.

ניתן לומר לשבחו של יצחק לאור, שהוא אינו מתבלבל – הוא יודע להבחין בין טוב לרע. ותמיד תמיד הוא יבחר ברע.

אגב, בתו של המרגל הבוגד קלינגברג, נישאה למרגל-המחבל הבוגד אודי אדיב. כאמור במקורותינו: חרא נדבק לחרא.

* מלחמה בקנאות הג'יהאדיסטית – הנשיא אובמה אומר שאין מלחמה בין אמריקה לאסלאם. הוא צודק, אין מקום למלחמה באסלאם. אבל המלחמה אינה צריכה להיות נגד ארגון אחד בלבד – דאעש, אלא נגד הקנאות הג'יהאדיסטית האסלאמיסטית, המאיימת על שלום העולם. ובראש הקנאות הזאת עומדת איראן. הסכנה הגדולה לאנושות, לאין ערוך יותר מדאעש, היא ניסיונה של איראן הג'יהאדיסטית הקנאית להתחמש בנשק גרעיני, נשק השמדה המוני. המטרה העליונה של העולם החופשי, צריכה להיות פירוק תכנית הגרעין האיראנית. זו הייתה גם מדיניותו המוצהרת של אובמה, עד תחילת המו"מ עם איראן. ובסופו של דבר, אובמה ורוב הקהיליה הבינלאומית הפכו את איראן למעצמת-סף גרעינית בסמכות וברשות. ואובמה רואה באיראן שותפה במלחמה נגד דאעש...

כדי להרחיק את עדותו, אובמה משתמש בסיסמאות כמו "לא מלחמה נגד האסלאם", כאילו שמישהו קורא למלחמה נגד האסלאם. האויב הגדול ביותר של האסלאם הוא הקנאות הג'יהאדיסטית, שבשמה נרצחים מאות אלפי מוסלמים ומרחץ הדמים נמשך ללא הפסק. המלחמה בקנאות הזאת, אינה מלחמה נגד האסלאם, אלא מלחמה בעד המוסלמים.

* מי העלה את לה-פן – "החזית הלאומית" של לה-פן היא מפלגה ניאו-פשיסטית ואנטישמית. העובדה שהקסנופוביה שלה מופנית כעת כלפי מוסלמים, אינה משנה עובדה זו.

מי העלה את החזית של לה-פן וגרם להישגיה הגדולים? בראש ובראשונה הטרור האסלאמי אך לא פחות מכך, החולשה ואוזלת היד במאבק נגדו. כאשר הדמוקרטיה אינה נלחמת בעוז צ'רצ'יליאני בטרור, היא מעלה לשלטון את הפשיזם.

והשוואה קטנה – מספר פיגועים בצרפת בשנה האחרונה, ומפלגת הימין הרדיקאלית היא המפלגה המנצחת במבחן האלקטורלי הראשון. אצלנו, חיים בצל טרור בלתי פוסק מיום הקמת המדינה, אינם מעבירים את הכהניסטים את אחוז החסימה.

* שכחו מה זה להיות יהודים – קראתי תגובות לא מעטות של ישראלים התומכים במארין לה-פן. קראתי אותן בזעזוע, אני חייב לציין. קשה לי להבין איך יהודי מסוגל לתמוך בתופעה כזאת. כמו הטירוף של שמאלנים קיצונים, כך קיים טירוף אצל ימננים קיצונים, שהאינסטינקט הימנני שלהם חזק יותר מהאינסטינקט היהודי. האם לא למדנו על בשרנו מהי המהות של מפלגות פשיסטיות מן הסוג הזה? האם יש מי שיודעים כמונו לתאר את משמעות הימין האירופי הקיצוני?

אני קורא ש"מארין לה-פן מתנערת מהאנטישמיות של אבא שלה". אני לא קונה את הסיפור. הגזענות ושנאת הזרים שלה מופנית כעת כלפי המוסלמים, ולכן היא מניחה הצדה את היהודים, אך אירופי פשיסט, קסנופוב וגזען הוא בהכרח אנטישמי. האנטישמיות שלו תתפרץ במוקדם ובמאוחר. אגב, גם בלי שיהיו אנטישמים – די בגזענותם ושנאתם למוסלמים, כדי שאנו, כיהודים, נסלוד מהם.

שואלים אותי אם אני מעדיף רפיסות שמאלנית כמו של שרת החוץ השבדית. איזו גישה דמגוגית, כאילו הברירה היחידה היא בין טריפה ונבלה. לא, אני מעדיף מנהיגות דמוקרטית נחושה מן הסוג של צ'רצ'יל, שהיה הלוחם הגדול בהיסטוריה בפשיזם, ומעולם לא השאיר את המלחמה בפשיזם לשמאל. אדרבא, אני חושב שמה שמייצגת שרת החוץ השבדית הוא הגורם לעליית הימין הפשיסטי, על פי חוק הרדיקלים השלובים.

לבי לבי ליהודים באירופה, החיים בין הפטיש של עליית הימין הפשיסטי לבין השמאל הרדיקלי האנטישמי והקנאות האסלאמית המרימה ראש. מתי הם יבינו שמקומם, כיהודים, הוא במדינה היהודית במולדת היהודית?

על קברה של בתו של הרצל, שנרצחה בטרייזנשטט, ספד הרב: "אילו שמענו בקולו של אביה של אישה אומללה זו, לא היינו כאן היום".

* תופס טראמפ – הסכנה שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב – אפסית. אם הוא יעמוד בראש המפלגה הרפובליקנית, כל מנהיג של המפלגה הדמוקרטית יביס אותו. להערכתי, הסכנה שהוא יעמוד בראש המפלגה הרפובליקאית נמוכה מאוד.

אך ראוי לבחון מה מביא להצלחתו? על איזה גל הוא תופס טרמפ?

כמו לה-פן בצרפת, כך גם טראמפ בארה"ב הוא ריאקציה לרפיסות של הממשל מול הטרור, מול הקנאות האסלאמית; הקו הפייסני, הכמעט פציפיסטי שמוביל אובמה. אובמה הוא החטא וטראמפ הוא העונש.

ראוי העולם החופשי למנהיגות אחרת, לא מסוגו של אובמה ולא מסוגו של טראמפ; ראוי העולם החופשי למנהיג מאוזן, שאינו מייצג את הקצוות, את הקיצונים המזינים זה את זה ומגבירים זה את כוחו של זה.

* האב, הבן והרוח הרעה – יש שיטה בשיגעון של חזן האב וחזן הבן. האב חזן גנב הצבעה בכנסת. הבן חזן העליל על ח"כ פרייג', שסייע לח"כ אלהרר הנכה בעת הצבעה, שהוא "גנב הצבעה". התחקיר המעמיק של עמית סגל בערוץ 2 על חזן הבן, קשר אותו, בין השאר, לעבירות סמים. לכן, האב חזן, בעזות מצח, קשר את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שביקר את בנו והעניש אותו, לעבריינות סמים. הקשר בין אדלשטיין לסמים, הוא שהשלטונות הסובייטיים העלילו עליו עלילת עבריינות סמים, כדי לכלוא אותו, בשל היותו פעיל עליה ומתנגד המשטר. אסיר ציון אדלשטיין דבק בדרכו ובאמונתו, ניצח את אימפריית הרשע, עלה לארץ ישראל, התיישב בגוש עציון, נבחר לכנסת, כיהן כשר, מכהן כיו"ר הכנסת ואני רואה בו מועמד ראוי לנשיא המדינה הבא. אדלשטיין הוא סמל של ניצחון רוח האדם החופשי על הדיכוי, ניצחון הטוב על הרשע, האמת על השקר, הציונות על האנטישמיות; אדלשטיין הוא סמל לישראלי היפה. ומשפחת האפסים הזאת, משפחת הפשע, ממחזרת את עלילת השווא הסובייטית כדי לפגוע במי שביקר את הבן הפוחז, וכדי להלך אימים על מי שיעז לבקר אותו.

* ביד הלשון

כִּרְכָּר - מורי נתן סביבון לי

סביבון מעופרת יצוקה.

יודעים אתם לכבוד מה?

לכבוד החנוכה!

איזה ילד ישראלי, או מי שגדל כילד ישראלי, אינו מכיר את מילות השיר הזה, שירו של ביאליק?

אלא שלא כך כתב ביאליק. אלו המילים המקוריות:

מוֹרִי הֵבִיא כִּרְכָּר לִי

בֶּן-עוֹפֶרֶת יְצוּקָה –

יוֹדְעִים אַתֶּם לִכְבוֹד מִי?

לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!

כִּרְכָּר?! ובכן, זו הגרסה הביאליקית לסביבון. למה כִּרְכָּר? כי הוא מכרכר ומפזז.

אולם החידוש של ביאליק לא נתקבל. החידוש שהתקבל הוא סביבון, שעל זהות יוצרו שתי גרסאות, כפי שמתאר רוביק רוזנטל: האחת של איתמר בן אבי שטוען שהמציא אותה כשהיה בן חמש, והשנייה של אדם בשם שטיינברג שהיא כנראה הנכונה.

והגננות, סוכנות הזמר העברי המוקדם, שינו את כִּרְכָּר לסביבון, וכך גרסת הסביבון ניצחה את גרסת ביאליק... בשירו של ביאליק.

* "חדשות בן עזר"