הבלוג של אורי הייטנר

לשם מה קמה מלכות ישראל?

בראש ובראשונה כדי לספק לעם ביטחון ותחושת ביטחון.

שאול הוכתר פעמיים למלך והמשיך לעבוד במשק משפחתו. הכתרתו התממשה, כאשר נוצר איום על ישראל. שאול גייס את העם, הובילו לניצחון והוכתר בשלישית – הפעם הכתרה לא רק להלכה, אלא למעשה.

לאורך כל התקופה, לא חדלה המצוקה הביטחונית, בעיקר מצד הפלישתים. אלא שדעתו של שאול נטרפה, הפרנויה מפני דוד והאובססיה לחסל אותו השתלטה עליו. הוא איבד את שיקול הדעת הבסיסי – היכולת להבחין בין עמית וטורף. כל מעייניו הוקדשו למרדף אחרי דוד, האויב המדומה, תוך הזנחת הביטחון.

אל הוואקום הזה נכנס דוד, שמיליציית היחפנים שלו גדלה, והיא מונה כבר 600 לוחמים. כבר אין זו רק מיליציה המגינה על דוד, אלא היא מתחילה להוות חלופה לצבא ישראל ודוד מהווה מצביא וחלופה למלך ישראל.

דוד מקיים ערוץ ישיר עם אלוהים, המורה לו כיצד לנהוג ונוסך בו ביטחון. בטוח בעצמו, בהיותו מנהיג לאומי בזכות, הוא סוחף את אנשיו למלחמה בפלישתים, לניצחון מוחץ בקרב קְעִילָה.

ובעוד דוד נלחם בהצלחה באויבי ישראל, מלך ישראל וצבאו עסוקים בלוחמה בדוד. דוד נאלץ להסתתר, לעבור ממחבוא למחבוא, ובין הצדדים מתנהל קרב מוחות מודיעיני – שאול משיג מודיעין על מקומות המסתור של דוד, דוד משיג מודיעין על תכניותיו של שאול. יד איש באחיו, ובינתיים – האויב כבר לא על הגדרות, הוא כבר חצה אותם. כִּי-פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל-הָאָרֶץ.

שאול מתעשת, נזכר שהוא מלך ושיש אחריות על כתפיו. הוא נזכר לפתע, שהאויב האמתי אינו דוד אלא פלישתים. וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.

המלחמה עשויה להיות ההזדמנות של שאול לחזור לעצמו. יכול שאול לשלוח את יהונתן לשליחות פיוס אל דוד. הוא יכול היה להקים ממשלת אחדות לאומית, להציע לדוד את תיק הביטחון, כראוי לאומה במלחמה. שאול אפילו אינו מעלה את האפשרות הזאת על דעתו.

בינתיים, מתהדקת הברית בין דוד ויהונתן. יהונתן נועד בחשאי עם דוד, מספר לו שגם שאול מבין שהוא, דוד, יהיה המלך. מבהיר שאין הוא רואה עצמו יורש את המלוכה, אלא מסתפק בתפקיד סגנו של דוד. וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.

עם הפסקתו הזמנית של המרדף אחרי דוד, בצאתו של שאול למלחמה בפלישתים, עובר דוד עם המיליציה שלו לעין גדי, המקום החביב על נרדפים.

ומה הלקחים לימינו? מול איום של אויב חיצוני על העם להתאחד. פילוג פנימי לנוכח האויב, הוא איום קיומי.

* 929