הפנינים שליקטתי מאוצר הארכיון בשבועות האחרונים,
לקוחים מחומר ששלומית אספה לעריכת עלון העשור לאורטל. כל החומר הוא מעשר
השנים הראשונות של אורטל. אסיים את הסדרה בשנת העשור.
בראש סדר היום האורטלי בשנת העשור, עמד תהליך
השינוי, שכותרתו הייתה "אסור לאחר את הרכבת" והמסר שלו היה "קיבוץ
של אינדיבידואליסטים". תהליך זה עיצב את פניה של אורטל למשך שנות דור.
לכבוד שנת העשור החלטנו על השקעת עתק בסדר גודל של
התקופה, בעלות של כ-100,000 ₪, להתקנת טלפונים בבתי החברים, או בלשון התקופה –
בחדרי החברים. קשה להאמין, אך בעשור הראשון לאורטל, כאשר בכל בית בישראל היה
טלפון, בקיבוצים רק החלו להכניס את המכשיר ולנו לא היו טלפונים פרטיים (והסלולרי
היה מדע דמיוני). עד אז, חייגנו מטלפון חוגה בתא קטן סמוך למזכירות הטכנית, שהיה
בעצם חדר השירותים באשקובית, או בטלפון הציבורי במבואת חדר האוכל.
בחג העשור הפקנו את סרט העשור לאורטל אותו צילם
וערך מיכה לבנה, הוצאנו את עלון העשור החגיגי, נפרדנו רשמית מהליווי של בית
השיטה באירוע חגיגי שבו המזכירות הרחבה של בית השיטה והאנשים שהיו קשורים לליווי
אורטל באו לביקור באורטל, אירוע גדול עם כל הורי החברים ומשפחותיהם וחג המשק
באירוע פנימי מושקע. גולת הכותרת הייתה בשבועות – אירוע ענק של כל בוגרי
אורטל. בשנים הראשונות, אורטל הייתה תחנת רכבת. עברו כאן גרעינים רבים
וענקים (חלקם סביב ה-100 חברים), חבורות ועוד ומתוכם נבנה באותן שנים הגרעין
הנושא, שהוביל את אורטל לאורך השנים. יש לציין, שאווירת השיר "בלדה לעוזב
קיבוץ" – ההתייחסות לעוזבים בשלילה, כאל בוגדים, מעולם לא הייתה קיימת
באורטל. נהפוך הוא, תמיד הוקרנו את מי שהיו באורטל והיו שותפים לבנייתה, גם אם
הצטערנו על עזיבתם.
בשבועות תשמ"ח (1988) המה הקיבוץ מהמוני
אנשים שהיו שותפים בזמן זה או אחר לדרך, שבאו – חלקם לראשונה, לראות את הקיבוץ המתפתח
והישגיו. חברים רבים היו שותפים לארגון האירוע, איתור האנשים יצירת הקשר אתם ההכנות
השונות והשיא - מפגש הרעים והמופע המרכזי.
הייתי מזכיר אורטל בשנת העשור, וזו הייתה ברכתי
באירוע:
ביום-יום האפור, בימים של שגרה
שבהם מן הטוב יש, וגם מן הרע,
מחפשים אנשים בכל מאורע
סיבה למסיבה לעצמם ולחברה.
וכך גם אנחנו בפרוס שנת עשור,
נשמח ונחגוג כאן, בארץ הקור,
נפגין ת'יפה, נציין את האור,
שיכול להפכנו – גאוות הדור!
את חגיגות העשור בחרנו לפתוח
ביום מיוחד, בהפגנה של כוח,
ביום בו נחגוג את כל הישגינו
עם כל השותפים לבניית ביתנו.
עם חברי החבורות וחברי הגרעינים,
נקלטים מן העיר, מן הקיבוץ מגויסים,
עם כל מי שיש לו חלק, ואיזו מניה,
ביש הגדול – במציאות החיה.
ותיקים ממני יוכלו לספר.
על אורטל בראשיתה – יוכלו שעות לדבר.
על קיבוץ של אשקוביות, על קטיפים ראשונים,
על ייסוד ענפים – על יישוב (כמעט) בלי ילדים.
על קיבוץ עם ילד אחד ועם המון תקווה.
והנה נריה, הילד האחד, הוא היום בר-מצווה.
ובדשאי אורטל מתרוצצים 25 ילדים ופעוטות,
ולשלוש וחצי משפחות יש כבר שלושה ילדים (או
ילדות).
ובשנה הבאה פותחים אנו גן
וחדר האוכל החדש כבר לא כל-כך קטן,
וכדי שיוכלו להתקשר אלינו מכל העברים,
השנה נתקין גם טלפונים בחדרים.
גרעין ט' או-טו-טו יוצא לשל"ת ומתחיל מסלול,
וגרעין עולים ראשון בימים אלה מסיים את המסלול,
והולכים ומשתפרים ענפי המשק לרוב –
המטע והכרם, הבקר והפלחה, ענפי השירותים והלול.
אפשר להמשיך ולספור הישגים,
אפשר גם למנות, אם רוצים, כישלונות.
אך אנו נפנה מבטנו קדימה –
לעבר העתיד, לשנים הבאות.
לעשור השני של חיים באורטל
בין הר השיפון ובין הר אביטל,
לעשור של פיתוח, תנופה ויוזמה,
לעשור בו נעמיק את השורש – כאן באדמה.
כל מי שהיה בתקופה זו או אחרת
שותף לבניית קיבוץ לתפארת.
וגם מי שבחר בדרך אחרת,
חווה באורטל תקופה נהדרת.
משפחה שעזבה לא מכבר חזרה השנה,
ועוזב נוסף חוזר עוד שבועיים,
על המשפט המתבקש כהמשך המנה,
אוותר כי הרמז ברור שבעתיים.
אל מול הישגי העבר,
לנוכח תקוות העתיד,
נעמוד פה כל מי שעבר,
לצד כל מי שהתמיד,
ומתוך התכוונות, לא מתוך חובה,
נברך – לחיי העשור הבא!
כמה הסברים:
בשנה הבאה פותחים אנו גן –
הכוונה ל"גן גורים" שנפתח בשנה"ל תשמ"ט. פתיחתו הייתה
נדבך חשוב בבניין הקהילה ומערכת החינוך.
וחדר האוכל החדש כבר לא כל-כך קטן – באותה
שנה הרחבנו לראשונה את חדר האוכל.
גרעין ט' – גרעין
"שיפון". נציגותיו היום באורטל הן ענת ז' וורד בצלאל.
גרעין עולים ראשון – גרעין
"עולם". נציגו היום באורטל הוא סטיב. אגב, בגרעין היו
סטיב א', סטיב ב' וסטיב ג' (בהתאמה – אפלבאום, בונד וג'קסון). אם זכרוני
אינו מטעני, אלה היו כל הבנים בגרעין.
משפחה שעזבה לא מכבר חזרה השנה – משפחת
פוליטי. הגיעה לקליטה ולאחר זמן מה עזבה. בשנת העשור חזרה לתקופה של כעשור
וחצי, עד עזיבתה. אך השרשרת לא התנתקה, עם חזרת משפחת פוליטי דור 2 לאורטל.
עוזב נוסף חוזר עוד שבועיים – מאיר
יעקב, שחזר לאחר עזיבה של כשנתיים.
****
הזכרתי את הרחבת חדר האוכל. חדר האוכל הסוכנותי
המינימליסטי הורחב פעמיים. הפעם השניה הייתה בעקבות סדנת "המרחב הפתוח"
בשנת ה-25 לאורטל. הפעם הראשונה הייתה בשנת העשור.
ההרחבה הראשונה ארכה כחצי שנה. את ארוחות הצהרים
וסעודות ליל שבת אכלנו ב"קלטל". את ארוחות הבוקר והערב - במועדון, שהיה
אז במבנה של "גן גורים".
בחנוכה תשמ"ח חזרנו, בשעה טובה, לאכול בחדר
האוכל, עם תום ההרחבה.
וכך כתבה אפרת, רכזת התרבות, במידף:
החגים עברו, הזמן חולף
וחנוכה הגיע – חג של כיף
סופגניות ולביבות
מה-זה מתחשק
ואולי בתור דמי חנוכה נקבל איזה צ'ק?
המון אור נרות בכל מיני צבעים
וגם סביבונים לכל המסתובבים.
אז באמת
שאחרי כל סיבוב הסביבון
נדע להחליט על איזה אות נופלים – ונכון!
שנהיה כולנו מתוקים מתוקים
(אפשר גם עם ריבה בפנים)
שאת החושך תמיד נדע לגרש
החיים יהיו מלאים רק אור
והלוואי שערב זה
יהיה האחרון בערבי הקל-טל
וסוף כל סוף לחדר האוכל החדש נעבור!
****
ומה עוד היה בשנת העשור? לחג המשק כל חבר קיבל
מתנה ממחסן הבגדים, בריכוזה של סמודר – שק כביסה כחול גדול, עליו הופיעו שם
המשפחה ומספרה והספרות 10 בגדול -עשויים "פצ'ים" (מדבקות לסימון בגדים).
השק שימש אותנו שנים רבות.
****
בלקט זה אסיים את סדרת הפנינים מאוצר הארכיון.
בסדרת המאמרים הבאתי קצת טעם של פעם, ממורשת חלוצי אורטל, למען הפרספקטיבה
ההיסטורית, אך כמו בברכתי בשנת העשור – בעיקר עם הפנים קדימה.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
