הבלוג של אורי הייטנר

פעם אחר פעם שאול, הרודף את דוד, היה נתון בידי דוד הנרדף, ודוד נמנע מלפגוע בו. אך גם לאחר הפעם השניה, דוד ידע ששאול לא יתעשת. הפרנויה חזקה ממנו.

לא לעולם חוסן, יודע דוד. בסופו של דבר, כאשר הממלכה וכוחותיה ממוקדים בתפיסתו, הוא ייתפס ויוצא להורג.

מאז הגיח דוד לסיפורנו, אנו מכירים את תכונתו – לחשוב מחוץ לקופסה. ושוב הוא מפתיע – הוא מבקש מקלט מדיני דווקא אצל המר באויבי ישראל, האויב הפלישתי.

ניתן להבין את צעדו. הוא יודע שבמרדף של שאול אין לוקחים שבויים. אם ייתפס – אחת דינו, למות. כך הוא וכך כל אחד מאנשי צבאו, וכל אחד מבני משפחתו. במצב הזה, כשהחרב מונחת על צווארו, גם בקשת מקלט מדיני מן האויב המר היא מעשה סביר. דוד מניח שצעדו יובן ויתקבל על העם. הוא יודע, שכל עוד הוא יושב בקרב פלישתים – שאול לא יסתכן בהמשך המרדף, בתוך שטח פלישתים.

מה שלא מובן, הוא על סמך מה הוא הניח שאכיש מלך גת יקבל אותו? מה שלא מובן הוא מדוע אכיש אכן הסכים לקבל אותו?

הרי דוד הוא האיש שהשפיל את פלישתים יותר מכל אחד אחר, כאשר הרג את סמל עוצמתם – גָּלְיָת. יתר על כן, דוד כבר ניסה את מזלו בבקשת מקלט בגת, בראשית מנוסתו משאול, ואכיש סרב לקבלו, ורק בזכות התחזותו לחולה נפש הצליח להימלט. מי ערב לו שהפעם המצב יהיה שונה?

דוד מפוכח. הוא מבין שאכיש לא יפרוס עליו חסותו מטוב לב, וגם לא בזכות עיניו היפות ואדמוניותו. כעת הוא עומד בראש צבא נחוש וחזק, ואם תהיה עסקה או ברית בינו לבין אכיש, תהיה זו ברית של אינטרסים. סביר להניח שהוא שלח שליחים להיפגש עם שליחי אכיש כדי לגשש ולקיים מו"מ עקיף, שבסופו נפגשו המנהיגים וחתמו על ההסכם.

מה יש לדוד להרוויח, זה ברור. מה יש לאכיש להרוויח? האויב הראשי של פלישתים הוא ישראל. דוד עומד בראש מיליציה ישראלית חזקה מאוד, שעלולה להילחם נגדו. הוא מאמין ומקווה, שאם ייתן חסות לדוד, הוא ינטרל אויב מסוכן.

אבל לדוד יש תנאים. הוא מצטרף עם צבאו החמוש, שנשאר כיחידה אורגנית, תחת פיקודו. הוא מקבל אוטונומיה בראשותו בצקלג. נכונותו של אכיש לאפשר זאת, מעידה על כך שהוא באמת האמין, שהאלטרנטיבה גרועה יותר. הוא העדיף שדוד ישתין מן האוהל החוצה, ולא מן החוץ פנימה. וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר: הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם. אכיש מאמין, שדוד בחסותו הוא דוד מוחלש. בעיני עמו הוא יהיה בוגד ועריק. אין לו אופציה לחזור לישראל, אחרי ששרף את הגשרים. וכך, נטרולו יהיה סופי, לתמיד. בעתיד, מי יודע, אולי דוד וצבאו יילחמו לצדו?

בינתיים דוד וצבאו אינו שוקטים על שמריהם. הם לוחמים באויבי ישראל שבנגב ובראשם עמלק – האויב האולטימטיבי. דוד מכה את האויב, מכה מכה קשה את עמלק, וצבאו הולך ומתחזק וצובר ניסיון קרבי. הוא עוד יזדקק לו.

* 929