* דִרסו תינוקות – איך נשמע נאומו של אבו מאזן, שהביע תמיכה במתקפת הטרור, באוזניו של
צעיר פלשתינאי הצופה בו? "קח סכין ולך לרצוח יהודים ברחוב. קח את ההגה בידיים
ודרוס תינוק יהודי".
* סחטנות מרושעת – לבי לבי למשפחת שאול. אין תופסים אדם על צערו, ומי יכול להלין על
משפחה ששכלה את בנה, ולתחושתה – נותרה בחוסר ודאות על אודות גורלו. אולם סוגיית
גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין אינה רק סוגיה משפחתית, אלא סוגיה לאומית.
ולכן, יש חשיבות לאמירה לאומית.
אין לי צל של ספק, שהרבנות הצבאית לא הייתה קובעת את מותו של אורון
שאול, בפחות מוודאות של 100%. אולם מחבלי חמאס, בציניות מרושעת אופיינית, זורים
מלח על פצעי השכול וההעדר, בהפיצם דיסאינפורמציה שנועדה ליצור ספק באשר לגורלו,
כפי שהם וחיזבאללה עשו לא פעם בעבר. הם נוהגים כך כדי להרבות כאב בתוכנו וכדי
לסחוט אותנו.
אסור לנו בשום אופן להיכנע לסחטנות. עלינו להבהיר שבשום אופן לא יוחזר
מחבל חי תמורת גופות. עלינו לתבוע מחמאס להשיב לישראל ולמשפחות החללים את הגופות.
תמורתם, ישראל תחזיר את כל גופות המחבלים שבידיה.
* שקיעתה של אירופה – אירופה מותקפת בידי הטרור האסלאמיסטי הקנאי, שרוצח בבניה.
ובינתיים, היא מעכבת לחקירה ישראלי הבא בשעריה, בעוון היותו קצין בצה"ל, שעה
שישראל מימשה את זכותה להגנה עצמית נגד אותו טרור אסלאמיסטי קנאי, שתקף את
אוכלוסייתה האזרחית ברקטות. אין ביטוי בוטה יותר מזה לשקיעתה של אירופה. הדרך
הנלוזה והבלתי מוסרית הזו, המעודדת את הטרור ומזמינה אתו, היא גם הגורם הישיר
לעליית הימין הפשיסטי בחלק ממדינות אירופה.
* תנאים לנורמליזציה – ארדואן, במצוקתו, מציע פתאום נורמליזציה עם ישראל. אני בעד. אבל
ישראל צריכה להעמיד שלושה תנאים בל יעברו. א. התנצלות תורכית על פיגוע
"מרמרה". ב. פיצוי לפצועים הישראלים בפיגוע. ג. התחייבות תורכית לא לבצע
עוד פעולות איבה נגד ישראל ולא להתנקש שוב בריבונותה, כמו בפיגוע
"מרמרה".
* הציוני הדגול – איימן עודה הוא ציוני דגול. כך ניתן להסיק מהרשימה ההזויה של רון
וייס. וייס מסביר שעודה אינו אחראי על דברי הח"כים האסלאמיסטיים מרשימתו, שכן
השותפות אתם נכפתה עליו. אולם הוא שייך למפלגה שתמכה בחלוקה על פי החלטת
האו"ם בכ"ט בנובמבר ומנהיגה, מאיר וילנר, חתם על מגילת העצמאות.
איזה בליל של הבלים. המפלגה הקומוניסטית, שראשיתה במופ"ס
וגלגוליה השונים עד חד"ש, הייתה מאז ומעולם מפלגה אנטי ציונית קיצונית, שתמכה
תמיד באויבי הציונות והמדינה, החל ממאורעות 1920 ועד מלחמת "צוק איתן"
ומתקפת הטרור הנוכחית. אפילו את מבצע אנטבה הם גינו, והחרימו את ישיבת הכנסת במחאה
על הפגיעה בריבונות אוגנדה. לעומת זאת, הם לא הצטרפו להחלטת הכנסת לגנות את הטבח במינכן, והתנגדו להחלטה
המשותפת. עד נפילת בריה"מ, המפלגה הזאת הייתה העבד הנרצע של בריה"מ,
יותר מכל מפלגה קומוניסטית אחרת במערב. היא תמכה ללא סייג בסטלין ובמשטרו שרצח
מיליונים מבני עמו ובאובססיה האנטישמית, האנטי ציונית והאנטי ישראלית שלו, כולל
עלילות דם על רופאים יהודים ועוד. היא תמכה ללא סייג במדיניותה של בריה"מ
לסכסך ולהסלים את המצב במזה"ת ולדחוף את מדינות ערב למלחמות נגד ישראל. אולם
בתקופה קצרה, משיקולים שלה, בריה"מ תמכה בתכנית החלוקה ובהקמת מדינת ישראל,
ולכן גם הקומוניסטים בא"י תמכו באותה החלטה ווילנר חתם על מגילת העצמאות. זה
עבר לו מהר מאוד, ברגע שזה עבר לסטלין.
בשל עמדתה האנטי ישראלית של בריה"מ, הגורמים הלאומנים המיליטנטיים
בקרב ערביי ישראל דבקו ברק"ח ובהמשך בחד"ש. משבריה"מ התפרקה, מה
שנותר מן המפלגה הזאת הוא הלאומנות האנטי ישראלית. זו הסיבה לכך שחד"ש יצרה
ברית עם מפלגות האסלאם הרדיקלי במגזר הערבי, במסגרת קרטל הלאומנות הערבית –
"הרשימה המשותפת". שום דבר לא נכפה עליה. לא בכדי, גם אחרי הבחירות, הרשימה
ממשיכה לפעול יחד ולהתיישר לימין הלאומני הערבי אסלאמיסטי. הרי אילו האיחוד נכפה
עליהם, הם יכלו לפעול כסיעות נפרדות ולהתאחד שוב לקראת הבחירות הבאות. עובדה היא,
שגם בעימות הנוכחי הרשימה המשותפת תומכת במתקפת הטרור והיא בין מלבי ההסתה והשקר
סביב הר הבית, שגרמה למתקפת הטרור.
משקפיים מוזרים יש לרון וייס. הוא מקפיד לכתוב שוב ושוב הזיות מוזרות
המעוותות את המציאות. וכיוון שנדמה לי שהוא מתחיל להאמין לסיפורים האלה, אני ממש
מתחיל להיות מודאג ממצבו.
* ארגוני פשע – אוהד בית"ר ירושלים הותקף במארב מתוכנן של "אוהדי"
הפועל ת"א באלימות קשה ביותר, שעלולה הייתה להסתיים באסון. לפני חודשים
אחדים, אוהד הפועל ת"א הותקף בצורה דומה בידי "אוהדי" בית"ר
ירושלים, וגם האירוע ההוא כמעט הסתיים באסון.
האירועים מהסוג הזה חורגים מעבר למכת האלימות בספורט והאלימות בין "אוהדים",
שאף היא מחייבת נקיטת אמצעים קשים יותר, כדי להדבירה. האירועים מהסוג הזה הם פשעים
חמורים ומתוכננים, ברמה של ארגוני פשע.
על המשטרה לפעול נגד אותם ארגוני "אוהדים" אלימים כפי
שנוהגים בארגוני פשע, להוציאם מחוץ לחוק ולפעול נגד ראשיהם. אנסח זאת אחרת, על
המשטרה לעשות היום, לפני הרצח הראשון, את מה שבוודאי תעשה אחרי הרצח.
אגב, הכנסת המילה "אוהדים" למירכאות אינה טעות ונועדה
להבחין בין אהדת קבוצת ספורט לבין עבריינות אלימה.
* סיכום חנוכה - 1.5 סופגניות. בתור מי שמסוגל לרדת על סופגניות
ללא הגבלה, תודו שזה הישג כביר (בעיקר החצי סופגניה).
* ביד הלשון
אמור שנית – אני שב וממליץ על ספרו של רוביק רוזנטל "שירת
הפז"מניק", המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בשפה הצבאית הישראלית.
הספר הוא "המילון הצבאי הלא רשמי", כפי שהוא מוגדר בכותרת המשנה שלו.
אני שב ומעלעל בו ונהנה. אני נהנה לפגוש מכרים ותיקים משנותיי בצבא.
אני נהנה ללמוד את חידושי הסלנג הצה"לי. אני רואה בספר זה חשיבות רבה, כיוון
שהצה"לית היא מרכיב משמעותי בישראלית – העברית העדכנית, כפי שההוויה
הצה"לית משמעותית כל כך בהוויה הישראלית. מי שאינו מכיר את הצה"לית,
יתקשה להבין את הישראליות.
אני קורא בערכי הספר ומתחבר לצה"לית שבה דיברתי בסדיר ובשנותיי
הרבות במילואים (כולל התנדבות אחרי גיל השחרור). ואפילו היום, כחבר בכיתת הכוננות
של קיבוצי - ברגע שאנו עוטים על עצמנו את הווסט ואוחזים בנשק, באופן אוטומטי אנו מתחילים
ללהג בצה"לית.
היום, כאשר בני הבכור משרת בצה"ל, החיבור עם הצה"לית היא גם
חיבור עם הווייתו.
הפעם אתמקד בערך ארכאי שמצאתי בספר. "חזור שנית – הוראה בקשר
להשמיע שוב פקודה או שאלה". עוד כשהייתי בטירונות, כלומר שנים רבות לפני
שחיילי צה"ל של היום נולדו, למדנו שאין להשתמש עוד בהוראה "חזור
שנית". הסיבה לכך היא האירוע או אולי האגדה, על כוח שהפסיק את המשימה וחזר על
עקבותיו בשל פירוש שגוי של הפקודה "חזור". ולכן, נאמר לנו, יש להשתמש
בפקודה "אמור שנית". וכך עשינו לאורך כל השנים.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
