לזכרו של
מיכאל בהט
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים,
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין,
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה,
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה
משנה, אבות, א' א'.
בקיבוץ כפר בלום הלך לעולמו בגיל מאה מיכאל בהט, המחנך הוותיק שהעמיד דורות
של תלמידים, הנחיל להם את אהבת התנ"ך, אהבת היהדות, אהבת האדם ואהבת הארץ. איש
קיבוץ, קנאי לקיבוץ השיתופי, הומניסט, איש שלום, מאושיות התרבות היהודית בארץ, בתנועה הקיבוצית ובגליל
העליון.
יהי זכרו ברוך!
הכרתי את מיכאל במשך שנים רבות, בשל פעילותי בתחום ההתחדשות היהודית, ובעיקר
כאשר ניהלתי את ארגון "יובלים" לתרבות וזהות יהודית, שאיחד שני ארגונים
ובהם העמותה שהקים מיכאל: לעיל"א – לעולם ילמד אדם. ביקרתי אותו פעמים רבות
במועדון לקשיש בקיבוצו, שם הוא סעד את אשתו, שנפטרה לפני שנים אחדות. הוא ישב ליד
המחשב וביצע את עבודתו ההתנדבותית – סריקת תמונות חברי הקיבוץ לאורך כל שנותיו,
בעבור ארכיון הקיבוץ. הוא נשאר עד יומו האחרון סקרן ומעורה בכל הנעשה סביבו בארץ
ובעולם, היה מעודכן בספרי היהדות החדשים ביותר שיצאו והיה לי חשוב לפגוש אותו,
לספר לו על הנעשה ב"יובלים" ולשמוע לעצתו הטובה.
עד התקופה האחרונה, המשיך ליטול חלק באירועים אזוריים בתחום היהדות, כמו
פסטיבל "לא בשמים" ללימודי יהדות. הוא נהג לקום ממקומו בשורה הראשונה,
ולהרעים בקולו הרם, דברים קצרים, מן הלב, שתמיד עוררו קשב רב, בקרב כל הנוכחים.
לפני חודשיים השתתפתי במסיבת יום ההולדת המאה של מיכאל. הייתי אחרון הדוברים
בערב הארוך, והוא עדיין היה קשוב, ערני ודרוך. הוא לחץ את ידי בחוזקה, בלחיצת יד שלא
הייתה מביישת גבר צעיר.
ואף על פי כן, בשובי הביתה אמרתי לאשתי, שהיום נפרדתי ממיכאל. לא אראה אותו
עוד.
להלן הדברים שאמרתי במסיבת המאה:
בפרשת השבוע, פרשת "וירא", אנו פוגשים את אברהם, בן 99, צעיר
בשנה ממיכאל, בשיאם של מגמות התחדשות בחייו. זה עתה ערך את ברית המילה שלו, ובעודו
מחלים, הוא מתואר מתרוצץ וטורח כנער למראה אורחים שבאו לבקרו. ובגילו המופלג הוא
מתבשר שעומד להיוולד לו בן. אברהם אינו צוחק. אברהם חושב מחוץ לקופסה, הוא המאמין
הגדול, הוא מאמין שגם מה שנראה בעין רגילה כבלתי אפשרי, כבלתי ישים – אפשרי ותלוי
בעיקר ברצון ובאמונה. ובמילים שאיציק מנגר הכניס לפיו: אם אלוהים רוצה, אפילו
מטאטא יורה.
ובהמשך, נאמר, כעבור שנה, בהיותו בן מאה, בגילו של מיכאל, מתריס אברהם
כלפי האלוהים הרוצה להפוך את סדום ועמורה: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"
מרד הנעורים של בן מאה, שנלחם כנער למען הצדק, נגד מה שהוא תופס כעוול, למען תיקון
עולם במלכות שדי.
וכי יש פרשה מתאימה יותר מפרשה זו, לחגיגת יום הולדתו המאה של מיכאל?
מיכאל, זכית באריכות ימים, אך מה שחשוב יותר מעצם אריכות הימים, הוא
העובדה שהגעת לגיל מאה כשאתה צלול כבדולח, חד כתער ובעיקר – מאמין כנער בתיקון
עולם וממשיך להיאבק למען עולם טוב וצודק יותר.
עמדותינו הפוליטיות שונות מאוד זו מזו. אני נמצא ברשימת התפוצה שלך וקורא
את מאמריך ואתה ברשימת התפוצה של מאמריי. וכשאני מנסה לדמיין מה אתה חושב ומרגיש
למקרא עמדותיי, אני משער שזה די דומה למה שאני חושב ומרגיש למקרא עמדותיך.
אולם למרות הפער האידיאולוגי והפוליטי, אני רואה בך בעיקר אדם, יהודי,
ציוני, ישראלי, חבר קיבוץ - פטריוט, אוהב תנ"ך, אוהב את מורשת ישראל, אוהב את
עם ישראל ואת ארץ ישראל, אוהב את הקיבוץ, רודף צדק ושלום. ואני מעריך מאוד את כל
אלה, הגם שהמסקנות הפוליטיות אליהן אתה מגיע מתוך מאפיינים אלה, שונות כל כך משלי.
אני רואה בך את אחד מעמודי התווך של ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית
ובחברה הקיבוצית ובפרט בגליל העליון. מעטים יכולים להצביע על פירות עשיה מוצלחת
ומוכחת כשלך, בתחומי החינוך היהודי והתרבות היהודית ביישובי הגליל.
אני מאחל לך לשמור על הערנות, האכפתיות והמעורבות הרבה שלך בחיי הקיבוץ,
הגליל והחברה הישראלית; להמשיך להיות האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב.
התבקשתי לבחור שיר, ובחרתי את "ניצוץ האהבה" של אהוד בנאי
ודקלון, המתאר את תחושותיי כלפיך:
את מה שאני רואה לבן / אתה רואה שחור ... מה שבשבילי שלום / לך זו מלחמה
/ למקום אליו אני הולך / הן גם אתה תגיע / ...אל המקום אליו אתה הולך / הן גם אני אגיע
/ אך בלי ניצוץ האהבה / שום דבר לא יתניע.
* "שווים", "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
