הבלוג של אורי הייטנר

אם לא נעשה קלקלן = ספוילר, הרי שהפרק הזה, בפני עצמו, הוא פרק עם הפי-אנד כפול. אבשלום חוזר לארמון המלך, ובסוף הפרק דוד ואבשלום נפגשים ומתפייסים.

אולם אנו קראנו גם את הפרק הבא, את הפרקים הבאים, ואנו יודעים שאותו הפי-אנד הוא רק הקדימון לההפיכה, למרד, למלחמת האחים.

שני סיפורים בפרק – סיפור בדוי, שסיפרה האישה החכמה מתקוע למלך, והסיפור האמתי – סיפור דוד ואבשלום. סיפורה של האישה הוא על היותה אלמנה, ששני בניה רבו בשדה, בן אחד רצח את רעהו וכעת משפחתה רוצה לנקום את דמו. בנה אמנם רוצח, אך הוא בנה, היא אמו, הוא הדבר האחרון שנותר לה, ולמרות היותו רוצח היא רוצה להציל את חייו, כדי שיהיה המשך למשפחה. בתום דין ודברים, מתחייב דוד להבטיח את שלום בנה.

הסיפור הזה נועד לשמש משל, להמשיל לדוד את הסיפור בביתו, במשפחתו. האח שרצח את אחיו הוא אבשלום, רוצחו של אמנון. ואכן, דוד מתרצה ומורה ליואב להחזיר את אבשלום.

אולם האם זהה המשל לנמשל? לדעתי, לא. אבשלום לא נדון למוות, אלא גלה לבית סבו, מלך גשור. לא הייתה כל סכנה לחייו. לדוד יש בנים נוספים הראויים לרשת אותו לאין ערוך יותר מאבשלום הרוצח. ימשיך אבשלום לשבת בגשור ולא יאונה לו כל רע.

יואב סובב את הדברים כך שאבשלום יחזור. אולם דוד, המסרב לראות את פני אבשלום, מותיר אותו מושפל וזועם, ובמשך שנתיים זומם נקם. אנו כבר יודעים שאבשלום הוא בריון אלים. והנה שוב, הוא מתגלה באלימותו, בבריונותו. הוא מצית את חלקתו של יואב כדי לאלצו להביאו בפני המלך. אולם הוא מגיע אל המלך טעון, מן הסתם כבר בשלה בתוכו ההחלטה למרוד, והדרישה לראות את פני המלך נועדה לסמן לעצמו ניצחון קטן, בדרך לניצחון הגדול.

יואב, שהקדיש את חייו למטרה אחת ויחידה – שלטונו של דוד, עשה בפרק זה את כל השגיאות האפשריות, הן בהחזרת אבשלום והן בפגישת דוד ואבשלום.

בפרקים הבאים נלמד עד כמה הייתה זו שגיאה קריטית.

* 929