הבלוג של אורי הייטנר

מה אנו יודעים על אבשלום?

שהוא נכדו של מלך גשור, כנראה פרי נישואים דיפלומטיים של דוד עם מעכה בת המלך; תוצאת הכישלון המתמשך, מאז משה ויהושע, לגבור על ממלכת גשור, והישארותה כמובלעת בשטח ישראל.

שהוא רצח את אמנון כנקמה על אונס תמר, אחותו.

שלאחר הרצח הוא קיבל מקלט מדיני ומשפחתי אצל סבו, מלך גשור, עד שדוד שגה והסכים לחזרתו לירושלים.

שכדי להיפגש עם אביו, הוא לא היסס להצית את חלקתו של יואב, האיש שהחזיר אותו לירושלים.

אנו יודעים עליו שהוא אגוצנטרי, ניהיליסט ונטול מעצורים. המטרה מקדשת בעבורו את כל האמצעים.

ואנו גם יודעים שהוא יפה תואר וכריזמטי. בכל התנ"ך אין תיאור יופי, של אישה או של גבר, כמו תיאור יופיו של אבשלום.

בפרק זה מורד אבשלום באביו. הוא מנסה לקחת מאביו בכוח את השלטון.

לשם כך הוא צריך אנשים שילכו אחריו. וכאן הוא משלב את הכריזמה הנשפכת ממנו, עם פופוליזם ודמגוגיה.

וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. הוא משתמש בגינוני מלכות – מסתובב בשיירת מכוניות פאר ואופנועים המלווים אותם לכל מקום, כדי לקבל יראת כבוד ולהרגיל את העם למעמדו ההולך ומתגבש.

וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל-יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר. וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו, וַיֹּאמֶר: אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה? וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם: רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ, וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו. אבשלום מבטיח הבטחות בחירות לכל הכיוונים. הוא מבטיח לכולם תקציבים וג'ובים. הוא נותן לכל אחד את התחושה שהוא שכנע אותו, ושאם רק ימלוך, יפעל למענו ולטובתו.

וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לוֹ, וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ. וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ. וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. אבשלום הולך לכל החתונות, הבריתות וההלוויות. הוא מנשק תינוקות, מסתחבק, מתחבק, מצט'פח, מלטף, מבטיח הבטחות. ובגניבת דעת הוא גונב את לב אנשי ישראל.

הדמגוג הכריזמטי בדרך לכבוש את השלטון. הוא בונה כוח וצבא, וניצחונו נראה מובטח. גם דוד מבין זאת.

ויש לו גם נשק סודי. נשקו הסודי הוא אחיתופל. אחיתופל הוא גאון. הוא היועץ האולטימטיבי. אין מחיר לעצת אחיתופל. כל עוד ישמע לו – הוא יעלה ויצליח בכל מעשיו.

אחיתופל היה יועצו של דוד. ברגע שהוא ערק לאבשלום, כל עצותיו הטובות ערקו עמו, ועמם הידע וההיכרות העמוקים עם מלכות דוד, והכרת דוד, חולשותיו והבטן הרכה שלו. דוד מבין, שמרגע שהנשק הסודי שלו ערק לאבשלום, מצבו אינו מזהיר, בלשון המעטה. ולכן הוא מתפלל לאלוהים: "סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה".

דוד מגלה שיקול דעת ומתינות בתגובתו. הוא מבין שבשלב זה, הכוח הוא בידי אבשלום. הוא יודע, שאם כעת יעמוד מולו – תישטף ירושלים בנהרות של דם. דוד מבין שהדרך היחידה למנוע מרחץ דמים, היא לברוח בשלב ראשון, ואח"כ להתארגן ולחשוב.

הכוהנים והלוויים ההולכים עם דוד, מבינים שאם המלכות עוזבת את ירושלים, על ארון הברית לעזוב אתה. וכאן מגלה דוד אחריות לאומית למופת. הוא מצווה עליהם להחזיר את הארון למקומו. הוא כאילו אומר – ירושלים, ישראל, הממלכה, סמלי הריבונות, כל אלה חשובים יותר ממני. הם צריכים להיות במקומם. איננו יודעים איך יתגלגלו הדברים, אך אם ההפיכה תצליח, יהיה עלינו לקבל את הדין ואבשלום יהיה מלך לכל דבר, על כל הסמלים הכרוכים בכך. בסופו של דבר, מאמין דוד, אלוהים יחליט האם אני אחזור למלוך או אסיים את תפקידי. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק: הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר. אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה, וֶהֱשִׁבַנִי, וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. וְאִם כֹּה יֹאמַר: לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ, הִנְנִי. יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו.

דוד המלך הולך ובוכה, על האסון הפוקד אותו, את משפחתו, את ממלכתו. הוא בוכה, כי הוא יודע שהוא האיש שהמיט את האסון על עצמו, על משפחתו ועל ממלכתו. אך התנהגותו הממלכתית והמכובדת, מבטאת רוח של תיקון.

אם יש דבר שיכול לנחם את דוד, הוא שרבים הנאמנים לו, חרף העובדה שלעת עתה ידו על התחתונה.